דובים לבנים

במחקר שנעשה בטקסס (מהספר "אושר" של ד"ר לֶדיַארד) נשאלו מאות נשים בחֶברת מי הן הכי נהנות? ומתברר שרמת האושר הגבוהה ביותר מגיעה מִשְהִיָה עם חברים. מעל בן זוג או ילדים! ובמקומות האחרונים מככבים ה'להיות לבד'  ו'להיות עם הבוס'. המסקנה? רוצים להעלות את רמת האושר, השקיעו בחוג החברים.
ובהקשר הזה, הנה חוויה אישית משלי, רק מהקיץ האחרון:

מידי פעם אני מגיח לטיולים מעט יוצאי דופן, וכך צדה את עיני מודעה על שַיִט בחוג הארקטי לצפייה בדובי הקוטב הלבנים. אנייה שזה עתה הושקה, הציעו הנחה משמעותית, התלהבתי ונרשמתי. ידיד ישראלי שלנו שגר בארה"ב ביקר בארץ, שמע על הטיול, התלהב והצטרף. וכך, שני גברים באמצע שנות הששים שלהם מוצאים עצמם בדרך למפגש 'ארקטי' שכזה.

לא פשוט להגיע לשם. זו טיסה לאוסלו דרך אמסטרדם, לינה באוסלו ולמחרת טיסת המשך נוספת של שלוש שעות, 800 ק"מ צפונה מאוסלו, לאי שְפִּיצבֶּרגֶן. אני טס מישראל וידידי טס מארה"ב ומגיע ליעד שלנו יום לפני.

בחצות, ואני ישן בחנית הביניים במלון באוסלו, מצלצל הטלפון. אני מתעורר בבהלה, השיחה מאזור חיוג לא ברור וידידי/שותפי לטיול על הקו.

"תשמע שוקה," הוא אומר לי בקול נכאים. "הגעתי אמש לשפיצברגן. בהעדר משהו טוב יותר לעשות, לקחתי סיור קצר לחיפוש מאובנים בקרחון. לרוע המזל החלקתי, סובבתי את ברכי וקרעתי גיד. חולצתי במסוק ופוניתי לבית-החולים המקומי, שלצערי אינו מצויד דיו, כך שמחר מטיסים אותי לטרוֹמְסוֹ שבצפון נורבגיה, לניתוח. בקיצור, הלך לי השָיִט, כואבת לי הרגל, וכואב לי שאני מקלקל לנו את החוויה."
"ואגב," הוא מוסיף, "הטלפון הנייד שלי לא פועל, אני מדבר מהטלפון של אחות טובת-לב במחלקה." והטלפון מתנתק כשאני עוד לא לגמרי מתנתק מקוּרי השינה.

בחמש בבקר אני קם לטיסה לשפיצברגן ומתחיל לעכל את תוכן הטלפון מאמש.  אין לי לאן להתקשר אליו, אז אני מהמר ומחייג חזרה למספר שהוא חייג ממנו אמש. אכן עונה לי האחות. "הוא סובל מכאבים ונרדם רק לפנות בקר." היא אומרת. היא לא יודעת מתי מטיסים אותו כי יורד עכשיו שלג (אוגוסט!). דווחתי לה שאני נוחת בצהריים ושאני מקווה שעוד אספיק לראות אותו לפני שהוא מוּטס.

במהלך הטיסה מבעבעות בי ההתלבטויות. לעלות על השַיִט בלעדיו או לא? אין אפשרות לעלות על האנייה לאחר שהפליגה. "אבל איך הוא יסתדר בעצמו?" אני שואל את עצמי.

בצהריים אני נוחת בשדה המיניאטורי של שפיצברגן. כמו בסרטים, בעיתוי לא מוסבר, אני מבחין באמבולנס שמתקרב ונעצר לידי. אני נוקש על החלון האטום, הדלת נפתחת ופניו של ויקטור,ידידי, מחייכות מולי. הוא שרוע על אלונקה, מעט חוור והוא מבקש רק: "עשה את הטיול, שוקה, כפי שתכננו. עבור שנינו. אני אסתדר, רק…. השאר לי איזה ספר לקריאה." אני מציע לפַּרַמדיק שאתו, שאצטרף אליהם לטיסה אבל לדבריו המטוס קטן וצר מלהכיל. אחר כך נודע לי שחברי בקש ממנו להתעלם מבקשותי. אני שולף ספר מהתיק, נותן לו, הדלת נסגרת והאמבולנס ממהר לכוונו של מטוס אמבולנס קל הממתין על מסלול צדדי.

בבדידות ובצר לי אני מרים טלפון לרעייתי, מחפש עצה. אין תשובה. אני מרים טלפון לבני הבכור, שלשמחתי עונה לי.  "החלטה לא פשוטה." הוא אומר לי, "לוּ אני אתה, אני לא מפליג. חונכנו כישראלים – חברים לא נוטשים." כמה אהבתי את דבריו.

שמתי פעמי לדלפק של SAS , חברת התעופה המקומית, ונרשמתי לטיסה הבאה לטרוֹמסוֹ, למחרת בארבע בבקר. שעה לאחר מכן חוזרת אלי רעייתי: "חיפשת אותי" היא אומרת. סיפרתי לה ובקשתי את עצתה. לא הזכרתי את השיחה עם בננו. "אל תעלה לאנייה," היא פוקדת עלי בפשטות, "סע להשגיח על חברך." גם את דבריה אהבתי והוקל לי באחת.

בארבע בבקר, אור מלא בשפּיצבֶּרגֶן והאנייה כבר מזמן הפליגה בלעדי, אני עולה לטיסה. בשעה שש אני כבר בבית החולים. בצהריים ויקטור נותח, הוסיפו כמה ברגים ומתכות לברכו, וחמישה ימים לאחר מכן, על קביים כשרגלו ישרה ומגובסת, לוויתי אותו לטיסתו חזרה לארה"ב.

דובים לבנים לא ראינו… סדינים לבנים ראינו המון … אבל ראינו גם ראינו את הלבן בעיניים של חברוּת.


וכמו שאמרתי בתחילת דברי, חברויות טובות, וזה כנראה נכון, מעלות את רמת האושר. ויש חברים של כדורגל ושל בירות, וחברים של זוגות, וחברים בקבוצה וחברים אחד על אחד, ויותר אינטימיים ופחות אינטימיים – וזה פשוט מלבב. אז דאגו לכך – המציאו מפגשים, השקיעו בזה זמן – זה מחזיר את ההשקעה, אני מבטיח.
ואגב… אפשרו את מרחב המחייה הזה גם לבני הזוג שלכם….. וגם רמת אושרם תעלה….

 

(הציצו בשתי התמונות שצרפתי למטה בבלוג של הצמד קשישא)
שנה טובה ומתוקה לכולנו

זִקּוּקִין דִּי-נוּר (63)
שוקה, יום שלישי, ערב ראש השנה תשע"א, 07 בספטמבר, 2010

 
 
 
 

ויקטור ואני - סיור ראשון בבית החולים הנורבגי לאחר הניתוח

ואת הצמד הזה ראינו רק בגוגל

"דובים לבנים" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל  
תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה כל הכבוד אני גאה שיש לי חברים כמוך להיות כנה איני בטוח שהייתי נוהג כמוך.

חברי
חוויתי איתך את חווית החברות , בתוך הסיפור.
ידעת כי הקרחונים לא ימסו מהר וחברות צריכה להשמר
המאמץ שעשית מעורר הערכה רבה, מרגשת.
חברות כמו יין משתבחת עם הזמן, מי כמוך יודע זאת. והמסר שהעברת בסיפור יכה גלים ויעורר מחשבה ועשיה לרבים.
שנה טובה
אברהם

שוקה שלום,
איזה סיפור מדהים. כל הכבוד לך. בטוח שהמסת הרבה לבבות בסיפור. החברות היא הראשונה במעלה.
שתהיה לך שנה טובה ומאושרת.
עדי

שוקה שלום,
כל הסיפורים שאתה מביא מדהימים עם כוונות ומסקנות ולקח לחיים.
אתה יודע שוקה כשאני קורא את הסיפורים נשבע לך אני גם שומע אותך ממש כמו שאתה מספר לשמעון פרנס ולמאזינים ככה יש לי את הקול שלך תוך כדי , בכל נסיעה קצת ארוכה ברכב הפרטי עם המשפחה הילדים שהם מתבגרים בגילם מבקשים סיפור והכי קל סיפורי שוקה ופשוט מהקול שלך שאני שומע מילה במילה יוצא לי סיפור.שוקה רציתי לברך אותך ואת משפחתך בחג שמח ושנה טובה ותמשיך להביא לנו סיפורי "מרק עוף לנשמה" שנה טובה.

שוקה שלום!
אנחנו לא באמת מכירים כי מעולם לא נפגשנו ואף לא דיברנו, אך כבר חודשים שאני קורא את זיקוקיך בשקיקה ונהנה הנאה כפולה.פעם כשאני קורא בעצמי ופעם כשאני משגרם לבנותיי.שנה טובה ומלאת זיקוקים וטוב, לך ולבני ביתך.
ישראל גור אריה.

שוקה שלום

כמו תמיד אומר – שירבו כמוך בישראל

שתהיה לך ולכל בית ישראל שנה טובה ורק בשורות טובות

שרה

Hi Shuka,

Great editing!!! It was a delight reading it even after we heard it numeros times.. EXCELLENT!!! I can only imagie how it effected those who haven't….
Shana tova umetuka, ny dear friend.

הי שוקה.
יישר כח, אני חושבת שהסיפור מעיד על חברות וחמלה וראויה להערכה עמוקה. ומכיוון שאני ידועה בשקדנותי, התמונות שתיהן העשירו את חווית הסיפור.

שנה טובה מאוד

למר

סיפור מקסים ומי שיש לו חברות אמת (לא משנה מי בן/בת הזוג ומה הקשר ביניהם) יכול להזדהות בקלות. תודה.

שנת חברות ושמירה על חברויות ישנות וחדשות.
שנה בריאה ומתוקה.

טלי.

בסוף השבוע האחרון חגגנו את הבר המצווה של בנינו האמצעי. בחלק הטקסי של האירוע עלה הצעיר והקריא מן הדפים שהכין מראש, והודה לבני המשפחה, ולאחר מכן לחברים שלנו, של הוריו, על המפגשים המשותפים. כמה גאה הייתי לשמוע את הדברים מפיו, ולהבין שגם לחברות ניתן לחנך. כהרגלי, אפיץ את הפוסט שלך לאנשים היקרים לי

שלום שוקה,
מתוך הכרות עם שוקה הצעיר ,ברור לי שהעליה על האניה לא היתה אפשרות סבירה. אני שמחה שנשארת רומנטי כאז.
כל טוב שנה נפלאה . עשירה במעשים חבריים ובנוכחות חברים.

שוקה
אין עליך
אין הרבה כמוך
אחד יחיד ומיוחד
ולשנה החדשה, אאחל לך ולמשפחתך בריאות ושמחה, נחת ואהבה ואם אפשר שתמשיך באותו הקצב ובאותה הרוח ובטוב הטעם
שנה נהדרת
נחמה

היי שוקה היקר,
אכן סיפור מרגש ומחמם את הלב (כמו תמיד),
הוכחתה מה היא חברות אמיתית,
מהיכרותי אותך, זה היה ברור לי במה תבחר,

דובי הקוטב אפשר לראות ב- Google,
חברים אפשר למצוא ב- facebook,
אך חברי נפש, כמוך, זו מתנה משמיים.

תמשיך לרגש את מעריצך ואת מאזינך,
חג שמח ושנה טובה ומוצלחת מקודמה לך ולבני משפחתך.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

יואב שוירסקי

הי שוקה,
מה מאושר אדם כשיש לו חבר כמוך( אולי לא תאמין אך הייתה לחלוחית בעיניי)
אחרי כל כל הרבה סיפורים אנושיים שלך מרגישה כאילו אתה גם חבר שלי ( אם תרשה לומר זאת)
חברות זה נכס אמיתי ואולי היחיד
שתהיה לך שנה טובה ולנו עוד המון סיפורים מרגשים ומלמדים שלך
בלה

חברות – אחד הערכים העליונים בסולם החיים. חברות כמו מדורה, צריך כל הזמן לטפח ולהוסיף קסמים וזרדים למדורה ע"מ שתמשיך לחמם. בחברות צריך כל הזמן להשקיע ונהנהים מפרותיה מיד.בילוי עם חברים זה זמן איכות, לסייע לחברים זה לנשמה. שוקה – תודה על הסיפורים הנהדרים

שוקה
לא ברור לי מדוע אתה מטפס על גבו של ויקטור כשהוא אחרי ניתוח? אופס סליחה, זה הדובים? אתה למעלה?

בכל מקרה, אומרים על חברים שהם נבחנים בשעת צרה, וסיפורך מתחבר לי למספר מקרים שקרו לי בשנים האחרונות ושבהם גיליתי מי באמת חבר שלי, מי עוזר, מי תומך, מי מוכן לסלוח על טעויות.

בחינות כאלו, שלעולם אינן מתוכננות ולכן כל הצדדים מתנהגים בטבעיות, הם הבסיס להבנה מיהו חבר אמיתי.

כיף לויקטור שיש לו אותך, כיף לך שיש לך את ויקטור. שתהיו שניכם בריאים ושנה טובה לכווווווווווולם, גם לחברי לשעבר!!

יהודה

שוקה ידידי
בהכרותי אותך את ציפי ואת ארנון לא היה לי צל של ספק במה כולם יבחרו.
אכן מרענן לקרוא.
מקוה שויקטור כבר החלים ושתתכננו את הטיול למועד אחר.
שנה טובה לך ולמשפחה.
ושתמשיך להיות מי שאתה.
רונית

הופניתי לסיפור גם בגלל שמי, הובטח לי שאהנה, ההבטחה קוימה!
תודה ושנה טובה.

שוקה היקר
אין דבר יותר יפה וחשוב מלהקשיב לקולו של הלב,
שמכוון אותנו למחשבות ומעשים טובים וכנים.
היה ברור לי במה תבחר,הסיפורים שאתה בוחר מעידים
על אופייך הטוב והרגיש.תודה שיש אדם מיוחד כמוך.
שנה טובה וגמר חתימה טובה
רמונד

לשוקה היקר,
אתה נכס בעולמנו. יש לך לב ענק. חברים אמיתיים הם כמו רשת הביטחון, שתמיד יעזרו ויגנו כדי שהנפילה תהיה רכה ובטוחה.
ויקטור זכה בחבר כמוך ואנו כולנו זכינו בסיפור כה מרגש ונוגע ללב. ממש היו לי דמעות בעיניים כשראיתי את התמונות שצירפת.
כיף לכל האנשים שזכו וזוכים להכיר אותך אישית.
תמשיך להקרין אנושיות – אתה דמות מופת ורבים הן העיניים הנשואות אליך.
תודה איש יקר, שנה טובה וחתימה טובה לך ולכל בני משפחתך המקימים.
שולי ברק.

שוקה שבוע טוב.
שמעתי הרבה סיפורים שלך בתוכנית של שמעון פרנס. מנסה תמיד להאזין לתוכנית ובמיוחד לסיפורים שאתה מספר בשידור.
הסיפור שהכי ריגש אותי במיוחד היה "ללמוד להקשיב". שמע, זה היה חתיכת סיפור ובמיוחד כשאתה מספר אותו בקולך אתה גדול.
בקיצור אין מילים.
נ.ב- בגלל אותו ספור נכנסתי לאינטרנט למצוא את האתר שלך.
אתה גדול מכולם.

מדי יום שישי בזמן ההכנות לארוחת הערב המשפחתית אני מאזינה לתכניתו של פרנס, ובין השאר גם לפינה הקבועה שלך. הסיפור השבועי על החופשה הארקטית שהוחמצה נגע ללבי. בשל היכרות מוקדמת וקרובה עם ארנון סימסתי לו שעכשיו אני יודעת מאין המחויבות החברית הזאת שלו. הוא הציע לי לקרוא את הטורים שלך בבלוג עוד לפני שידורם על גלי האתר. הסברתי לו שההאזנה לתוכנית לפני שבת היא טקס חביב שלא צריך לשנותו. על המשך הדיאלוג תוכל להתעדכן אצלו.
קבל חיזוק חיובי על סיפוריך האנושיים והמחכימים.

איזה כיף שיש אנשים כמותך בעולם הזה!
תודה לך. דמעות מהתרגשות עלו גם עלו בעיניי.
ובהזדמנות זו.. האם ידעת מהו ההבדל בין דמעות לגשם? אספר לך. הגשם יורד מלמעלה ומצמיח למטה, הדמעות, יורדות למטה ומצמיחות למעלה..
חיים יפים ומאושרים.
מוטי.

שוקה היקר….
המון המון תודה על הסיפורים החויות והלקחים שאתה מזריק לנו לחיים. זה לא כזה ברור מאליו שכל כך הרבה אנשים יקראו יהנו ועוד יגיבו בבלוג… תודה רבה

אבל אני רוצה להתייחס לעוד נקודה שלא ראיתי שנגעו בה- התגובות של בנך ושל אישתך ממש הימהמו אותי, זה פשוט מראה שכמו שאתה חבר טוב ואוהב ככה לא פחות אתה בעל ואבא

הלוואי על כל בן אדם בנים כאלה. תמשיך ככה. אתה מקרין הרבה אור לסובבים אותך (גם וירטואלית)

סיפור יפה רק חבל שלי אין חברים

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)