להתחיל מבראשית
למריה וֶנטרוֹנֶה התוודענו בעיירה קטנה בחבל קיאנטי שבטוסקנה.
חברים טובים הציעו לנו לצאת יחדיו לחופשה בטוסקנה, והם כבר אפילו איתרו מלון בוטיק קטן ומקסים – וילה בֶּלפּוֹג'יוֹ – באותה העיירה. נעתרנו, עוד זוג הצטרף, וכך יצאנו לחופשה שלושה זוגות בצוותא. שכרנו רכב גדול מסוג פיאט, "אוטו לחם" קראנו לו, כי הוא הזכיר רכבי חלוקה של לחם לחנויות המכולת של פעם, וכך שמנו פעמינו משדה התעופה של רומא, בואכה טוסקנה.
מריה הייתה מנהלת המלון. אישה מקומית, באמצע שנות הארבעים שלה וכל מראֵהָ והתנהגותה מביעים נעם הליכות וטוּב-לב.
בוילה הקטנה, עשרה חדרים אולי, כל חדר היה שונה מהאחר והכל מרוהט בסגנון עתיק ומעודן. חדר האוכל הקטן היה בקומת המרתף, מעין יקב, ובקומת הכניסה היה חדר אורחים קטן, כמו סלון בימי הביניים, משובץ בכורסאות וספרים פזורים בכל פינה. על השולחן הקטן הניחה לנו מריה, כדרך קבע, כמה כּוֹסיות קטנות ובקבוק של ליקר, לטעימה מפנקת מתי שמתחשק.
אהבנו את החדרים ואת הסביבה, ובכלל מריה וזוג פיליפינים שהיה אחראי על האחזקה, הִשרו עלינו אווירה משפחתית אינטימית.
בבקר היינו אוכלים "ביקב" הקטן שבמרתף ומשום מה, אין לנו הסבר, אולי בגלל שהיינו כמעט לבדנו בוילה, אולי בגלל ששניים מהגברים בחבורה שרו פעם במקהלות, נהגנו לשיר חרישית שירים עבריים, בעוד מריה ועובדי המטבח שוקדים על ההגשה ועל הכנת מטעמי הבּוקר. הם התרגלו לבּקרים של השירה ועם הזמן זה היה גם להם נחמד ואולי שונה.
לאחר ארוחת הבקר היינו עולים על "אוטו הלחם", נעלמים ליום שלם ברחבי טוסקנה וחוזרים בערב מותשים. ולפני העלייה לחדרים היינו נעצרים בחדר האורחים הקטן והמזמין, מוזגים את הליקר שהשאירה לנו מריה, מסכמים את עלילות היום ומקנחים אולי בעוד שיר קטן ורגוע.
במהלך הימים נוצר לנו קשר אינטימי עם מריה. משהו בה, משהו בנו… אני לא יודע.
בתום השבוע הקסום, הרי החגיגה תמיד נגמרת, היה עלינו להיפרד ורצינו לתת לה משהו קטן למזכרת. לא רצינו לקחת – לא ברז, לא מגבת…- רצינו לתת. בהשפעת השירים, העלה אחד מאתנו את הרעיון שנקדיש לה שיר.
בנסיעה ברכב ביום הקודם בחרנו שיר ועשינו חזרות. היכולות הקוליות של כמה מאתנו, ובמיוחד שלי, לא מלבבים וגם את המילים חלקנו מחליף בלָה, לָה, לָה, אבל זרמנו עם הרעיון.
סגרנו את עניין החשבון ואז בקשנו ממריה ומזוג הפיליפינים להיכנס ולשבת בנוחות בחדר האורחים הקטן ואנחנו נעמדנו/ישבנו מולם בעימוד של מקהלה. חברי אמר להם כי בתמורה צנועה ליחסם החם אנחנו רוצים להקדיש להם שיר מישראל. הוא תרגם להם במהירות את רוח מילות השיר שבחרנו, נעמי שמר כמובן:
ולפעמים… החגיגה נגמרת
כיבוי אורות, החצוצרה אומרת
שלום לכינורות.
……....
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית
ולהתחיל מבראשית.
ואז… פצחנו בשירה מקהלתית. בנות… בנים… ואת הפזמון ביחד. כמו בבית ספר. כמו שהתאמנו.
מריה ישבה ממול, רכונה לפנים וידיה מוצלבות על ברכיה, גם היא כמו תלמידת בית ספר. וככל שקוֹלנו גבר לחייה סמקו, עיניה התלחלחו ודמעות הופיעו ונשרו על לחייה. תמונה שלא נשכח. והרי כל כך רצינו לגמול לה על אנושיותה.כשיצאנו, לקחה מריה את חברי הצידה ואמרה לו:
"ריגשתם אותי מאד. כקתולית הצתתם בי רצון עז לבוא לבקר בישראל ולהכיר את 'עם הספר'. רק לפני כמה שבועות גילו אצלי מחלה ממארת ואני מקווה שאחלים ממנה. ודווקא ברגעים הללו עזרתם לי לראות את העולם דרך עדשות ורודות יותר, ואולי… ואולי להתחיל מבראשית, כמו ששרתם לי. תבורכו."
ומאז אנחנו בקשר עם מריה. כל שנה אזרחית חדשה היא שולחת לנו ברכות לשנה החדשה, ואיך לא… היא מקבלת כמובן את זיקוקין הדי-נור הללו בתרגום לאנגלית.
אני מצרף בבלוג תמונה של מריה שצילמתי כשהיא קשובה לשיר שליהקנו לה.
כמה טוב אפשר לעשות לאנשים אחרים, וגם לשמנו, ללא מאמץ גדול.
שתהיה שנה אזרחית טובה למריה וגם לכולנו,
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (71)
שוקה, יום חמישי, 30 בדצמבר, 2010
- זוהי מריה הקשובה לזימרתנו
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
הנה תגובתה של מריה שקראה את הורסיה באנגלית:
Dear Shuka,
you made me cry again. Once more with joy and hope.
I was raised Catholic but God is something that is far beyond any church for me. It is very true that meeting all of you had the effect to transfer my deep love for the history of Israel to the people of Israel, from the "people of the book" to living people with whom I feel to share a deep love for life and a grateful attitude.
Thank you Shuka.
These feelings will remain forever, I know it for sure.
Maria
שוקה, שוקה, כמה יפה וכמה מרגש וכמה טוב שישנם גם ישראלים שכאלה.הלואי ועוד רבים מאיתנו היו מבינים את כוחה ותרומתה של התנהגות רגישה ומפרגנת ולא שחצנית ופרועה ובלתי מתחשבת.היינו אז ודאי נראים בעולם קצת אחרת.ישר כח!
האם לא כדאי לצרף את כתובתה של מרייה לעוד ישראלים טובים שיוכלו להגביר פרנסתה בעת טיולם בטוסקנה? אני מאמין שקוראי הזיקוקין שייכים לישראלים שלא יעכירו את שמה של ישראל בביקורם אצל מריה.
יפה ומרגש
תשומת הלב והנתינה של משהו שהוא לא חומרי ממש נהדר
יואל
מרגש מאוד! – בעיניי זוהי הנתינה האמיתית…
מקסים, מהמם, מרגש, מחמם את הלב, עושה טוב לנשמה
כל הכבוד
שאפו
שוקה ידידי(תרשה לי להגיד "ידידי"),
אחרי מס' ביקורים בחו"ל אני מרגיש צורך לומר לך שאתם הישראלים האמיתיים ולא "מפרקי" הברזים והמגבות… כל הכבוד!!!
שוקה היקר,
כרגיל, נהניתי מאוד מקריאת דבריך.
כמה נפלא להעניק לאחר משהו שאינו חומרי (כפי שנכתב למעלה) שמחמם ומרחיב את הלב.
כל הכבוד!
לא הרבה הזדמנויות יש לאדם לגעת באחר,
והנה – עשית את זה פעמיים,
עם אותה האחת.
אשרייך, שזכית לגעת
ואשרייה של מריה, שזכתה לנגיעה
תודה שנגעת,
יניב
ושוב כמו תמיד,
כמה חם, וחכם.
שוקה ,תמשיך לכתוב ולרגש.
משה
סיפור נהדר,
כן ירבו כאלו
ובעיקר מעשים כאלו!
שלום איש יקר,
שוקה הסיפור שלך מדהים , מרגש מחמם את ליבי.
אתה יודע מה עוד? כאשר אהיה בטוסקנה אשמח גם לפגוש במריה פשוט התאהבתי בבחורה דרך הסיפור שלך המקסים.
בהערכה רבה,
רבקה אביב
ותודה רבה מקרב לב.
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. אמן!
שנת 2011 ברוכה הבאה והביאי עמך בשורה טובה.
כרגיל, אך אף פעם לא מובן מאליו, נהנתי לקרוא את הדברים המרגשים.
מאחלת לך ולכולנו עוד שפע הזדמנויות של נתינה חמה וכנה.
שוקה-אין מילים ! "כל המוסיף-גורע".
הייתם שגרירים נפלאים של מדינת ישראל
כל הכבוד
שנה טובה
בני הלוי פלורידה
מה ששיר אחד יכול לבנות לא יצליח אפילו נשיא אחד להרוס…
אכן ישראלים יפים מסתתרים מאחורי שיר זה.
כה לחי.
שוקה – אדם כה יקר.
סיפוריך מותירים את חותמם בנפשי. הם מעבירים מסר, הם מלמדים.
חייך עשירים ברוחניות טובה. אתה איש עסקים מצליח ומואר ומצליח להאיר בדרכך את שבילי הדרכים האנושיים והנוגעים. הסיפור עם מריה ריגש אותי עד דמעות – זה הזכיר לי את שירה של נורית גלרון שכולנו זקוקים לחסד:
כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.
אני אישית אינני יוצאת את גבולות המדינה, אבל אתה איש חובק עולם במעשיך הן בסין(מסיפורים קודמים שחווית) והן בטוסקנה משגררים את הישראלי היפה, האנושי, החם.
אתה בין האנשים שמתכופף להרים את כל האנושות מעלה אחת גבוה- יישר כוח.
לך ולכל בני משפחתך- אל תשכחו לצאת עם רגל ימין ושנה אזרחית מוצלחת בכל המובנים.
מעריכה אותך מאוד- כאדם וכאיש הסיפורים הכי נוגעים- שולי.
שוקה היקר,
כרגיל נהנית לשמוע את סיפורך המרגש ובקולך המרגש. אני שומעת את "פינתך" כאשר אצלי בוקר ותחילתו של יום העבודה…טלפונים ברקע, אמיילים, פניות של לקוחות אולם כשאני שומעת את תחילת המוסיקה של פינתך אני עוצרת לכמה דקות לשמוע את הזיקוק… בהנאה וחיוך על שפתיי אולם תמיד אבל, תמיד…. בדיוק בשיא הסיפור צץ לו משהו שאיני יכולה להתעלם ממנו כמו שהבוס נכנס לחדרי… אבל בעידן שלנו היום, ןלמזלנו הטוב אפשר לקרוא את סיפורייך. כמו תמיד פשוט מחמם את הלב בקנדה הקרה.
האם אפשר לקרוא את הסיפורים באנגלית?
בברכת שבת שלום ו- HAPPY NEW YEAR
לשוקה המיוחד והיחיד.
מקבלת את מאמרייך באופן סדיר.
ותמיד מתרגשת מחדש, מהאופן שבו מובאים הדברים, האנושיות ואהבת האדם שעולה,הרצון להביא עוד ועוד טוב לעולמנו.
המאמרים שלך גורמים לי לחשוב שעדיין יש תקווה.
תבורך.
היי שוקה נהניתי והתרגשתי כרגיל. כל הסיפורים שאתה מביא מרגשים ומהנים ולוואי וירבו סיפורים כאלה. כל טוב. שוש
היי שוקה
היה לי כיף לשמוע את הזיקוק ביום שישי ולקרוא זאת הבוקר בהנאה .
אני מתרגשת כל פעם מחדש מעצם אישיותיך המרתקת ולוואי וירבו כמותך שיפיצו בעולם את הצדדים היפים שלנו.
יש לי משאלה שיהיה איזה שהוא מפגש איתך עם כל המכותבים שלך בבלוג כדי שנוכל להודות לך באופן ישיר ואישי על כל ההגיגים שאתה מעשיר אותנו.
שנה אזרחית טובה לנו ולכל עם ישראל ורק בשורות טובות.
שבוע נפלא-שרה
שרה
שוקה היקר ,
כל פעם מחדש אתה מצליח לרגש עם סיפור שהופך להיות זיקוק בנשמה.
כן ירבו אנשים גדולים עם נשמה ענקית כמוך.
שנה אזרחית טובה לך ,
רחל ואזנה
שוקה היקר,
תודה על היותך שגריר כה נפלא בעולם, המציג אותנו באור כה חיובי, ומוכיח שלמרות הבעיות והקשיים יש לנו עם נפלא, רגיש אכפתי ואמפטי, שיש בו אנשים טובים כמוך.
שנה אזרחית טובה,
איריס.
שוקה יקר מאד,
אין עליך, האהבה שלך לאנשים הינה חוצה יבשות וחודרת ללב כל אחד. רגישותך, היכולת להיות אמפתי וקשוב לסביבה והדרך שבה אתה מביא את כל אלו לסיפורים – נפלאה בעיני.
תודה על שאתה-אתה.
בידידות רבה
דליה
"אהבה ממבט ראשון"
רק היום נפגשנו לראשונה באתר וזה היה בהחלט זיקוק בלב…
הסיפור שלך שוקה ושל חבריך רק מלמדים שיש עוד "אנשים טובים באמצע הדרך.."
גם מריה מרגשת לא פחות, כמה טוב לפגוש אנשים יפים כמוכם,
שתהיה שנה נפלאה מלאה במסעות אנושיים, מרתקים ומחממי לב, שרה סלע
כרגיל אני נפעם מעומק הסיפורים שלך ומתרגש.גם תמונתה של מריה מוסיפה. אם הייתי רווק הייתי נוסע לטסקנה לפגוש את מריה.
אני מאחל לך בריאות מריה.
ולך שוקי תמשיך לכתוב,אתה מוכשר.הלואי שאוכל לקרוא את כל מה שכתבת כי אין לי מספיק זמן ואני גם לא תמיד זוכר….