זיקוקין די-נור

שלושה מכתבים מטדי

אתר אינטרנט אמריקאי שנקרא 'אמת או דמיון' בודק דברים המתפרסמים ברשת, ומנסה לקבוע באם הם אמת או דמיון. הסיפור הבא, 'שלושה מכתבים מטדי', הועלה באתר. הנה תקציר בתרגום חופשי שלי מאנגלית:

היום שוב הגיע מכתב מטדי. החלטתי לשמור אותו יחד עם כל המסמכים החשובים של חיי.
"רציתי שתהיי הראשונה שתדעי," הוא כתב לי. חייכתי ולבי התמלא גאווה שלא חשבתי שאני ראויה לה.
לא ראיתי את טדי סְטוֹדָארְד מזה 15 שנה, מאז שהיה תלמיד שלי בכתה ה'. הייתי אז מורה בתחילת דרכי ומהיום שנכנס לכיתתי לא התחברתי אליו. מורים אינם אמורים לבחור בתלמידים אהודים, ובוודאי אינם אמורים להראות חוסר אהדה. ולמרות זאת תמיד יש תלמיד או תלמידה שאינך יכול להימנע מלחבב אותם, ולפעמים זה גם הפוך, ואינך מתחבר לתלמיד זה או אחר.
חשבתי שאני יודעת לכוון את רגשותיי אבל עם טדי זה היה אחרת. הוא לא היה מסודר, שערו כיסה את עיניו ונדף ממנו ריח מוזר שלא תהיתי על קנקנו. היו לו מגרעות רבות וגם רמת האינטלקט שלו הייתה שנויה במחלוקת. היה ברור לי שהוא יפגר תמיד אחר האחרים.
כל מורה יאמר לכם שנעים יותר ללמד תלמידים מבריקים, אבל מרבית המורים ישקיעו מאמץ גדול יותר בתלמידים האיטיים. אני, בּוֹשה ונכלמת, לא עשיתי כך באותה השנה. ההיפך, משום מה התענגתי על האיקסים האדומים שסימנתי שוב ושוב במחברותיו של טדי. לדעתי הוא ידע שלא חיבבתי אותו.
לקראת חג המולד הובהר לי שאאלץ להשאיר את טדי כתה. "זה ייטיב עימו" אמרתי לעצמי וכדי להצדיק זאת פשפשתי מעט בתיקו האישי:
בכתה א' היו לו ציונים מבטיחים בהתנהגות ובלימודים, אבל צוינו שם בעיות בבית. בכתה ב' – 'טדי יכול לעשות טוב יותר. אמו חולה סופנית.' בכתה ג' – 'טדי נעים הליכות, אבל רציני מידי.' בכתה ד' – 'מתנהג טוב אך איטי בלימודים. אביו אינו מגלה עניין בלימודיו.'

ואז הגיע חג המולד. הצבנו עץ אשוח קטן והתלמידים הביאו מתנות לילדים ולמורה. התחלתי את טכס פתיחת המתנות לפני התלמידים, מודה לכל אחד. המתנה של טדי הייתה עטופה בנייר חום פשוט. הייתי נבוכה, לא רציתי לבייש את טדי, ובכל זאת פתחתי את העטיפה. היו שם שני פריטים: צמיד משובץ באבני חן, חלקן חסרות, ובקבוק מי בושם, חצי ריק. התעלמתי מלחישות הילדים.
"זה כל כך יפה." אמרתי ובקשתי מטדי להדק את הצמיד לפרק ידי.  הזלפתי מעט מהבושם מאחורי אזני וכך עשיתי לכל הילדות בכתה.
טדי נשאר אחרון. ניגש אלי ואמר ברכות: "את מריחה כמו אמא שלי. הצמיד הולם אותך. אני שמח שהוא מוצא חן בעיניך."
נעלתי את הדלת, התיישבתי ובכיתי. בכיתי בעיקר על שלא השכלתי להיות מורה תומכת.
מאותו היום ועד סוף שנת הלימודים ביליתי כל יום אחר הצהריים עם טדי, גם כשעבד לבדו. בהדרגה הוא החל להשיג את חבריו לכתה וממוצעי סוף השנה שלו היו בין הגבוהים. ידעתי שהוא עוזב את העיר בסוף השנה אבל ידעתי שהוא ימשיך ויצליח. הוא אהב את תחושת ההצלחה.

שבע שנים לא שמעתי מטדי… ואז…

"גברת טומפסון היקרה,
רציתי שתהיי הראשונה שתדעי. בחודש הבא אני מסיים את הלימודים – השני בכתה שלנו. שלך, טדי סטודארד"

שלחתי לו איגרת ברכה וסט עטים כמתנה. תהיתי מה יעשה לאחר הבגרות. אחרי ארבע שנים הגיע המכתב השני:

"גברת טומפסון היקרה,
רציתי שתהיי הראשונה שתדעי. סיימתי בהצטיינות יתרה את לימודי באוניברסיטה. זה לא היה קל אבל אהבתי את זה.
 שלך, טדי סטודארד"

שלחתי לו איגרת ברכה וכתבתי שאני גאה בו. צרפתי כמתנה זוג חפתים מוכספים עם ראשי התיבות של שמו.

והיום הגיע המכתב השלישי:

"גברת טומפסון היקרה,
רציתי שתהיי הראשונה שתדעי. מהיום שמי המלא הוא תיאודור ג'י סטודארד, ד"ר לרפואה. מה את אומרת על זה? ביולי, בעשרים ושבעה לחודש, אני עומד להינשא. חשוב לי שתהיי לצידי היכן שאמי הייתה צריכה להיות, לו הייתה כאן. אין לי משפחה עכשיו, אבי נפטר לפני שנה. שלך, טדי סטודארד"

לא ידעתי מה שולחים לד"ר שסיים זה עתה את בית הספר לרפואה, אבל כך כתבתי לו מיד:
"טדי היקר,
ברכותיי. עשית את זה ועשית את זה בעצמך למרות אנשים כמונו ולא בזכותנו. לא ידעתי איך מלמדים עד שפגשתי אותך. אתה לימדת אותי שאני מסוגלת להשאיר חותם. תבורך. אהיה לצדך בחתונתך."

(הסיפור הזה נכתב ע"י אליזבת באלארד ופורסם במגזין Home Life בשנת 1976 . לא ברור אם זה סיפור אמיתי. הוא הפך לאחד הסיפורים המבוקשים ביותר בהיסטוריה של המגזין.)

מוקדש בהערכה לכל השוקדים על מלאכת החינוך.
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 19 בינואר 2017

"שלושה מכתבים מטדי" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

Parnas 280 3 letters from Teddy 20.1.17

שתפו

Facebook

Twitter

Linkedin

Email

Print

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.