החתיכה החסרה
סיגל בת דודתי שלחה אלי את סיפור הילדים המיוחד הזה – "החתיכה החסרה". כתב את הסיפור שֶל (שֶלדון) סילברסטיין, משורר, מוזיקאי וזמר יהודי-אמריקאי, שכתב בין השאר את "העץ הנדיב", שאולי מוכר יותר. אני לא הכרתי את הסיפור, הוא לכד את תשומת לבי והחלטתי לתרגמו מאנגלית. רק מאוחר יותר הבנתי שאני לא כל כך בעניינים, שהסיפור בעצם די מוכר, וגם תורגם כבר לעברית בהוצאת "מודן". למי שלא מכיר, הנה הסיפור, קצת מקוצר פה ושם, בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
לזה הייתה חסרה חתיכה, וזה לא היה מאושר. אז זה החל בחיפוש אחר החתיכה החסרה.
זה החל להתגלגל בדרכים ופצח בשיר. לעיתים נשרף זה בשמש, אבל אז החל לרדת גשם, ולפעמים קפא בשלג ואז יצאה השמש וחיממה אותו מחדש.
בגלל שהייתה חסרה לזה חתיכה, לא יכול היה להתגלגל מהר, אז זה התעכב קצת, פה כדי לשוחח עם תולעת ושם כדי להריח פרח. לפעמים חלף על פני חיפושית ופעמים החיפושית חלפה על פניו. וזה היה הזמן הטוב ביותר עבורו.וכך עבר זה אוקיינוסים וארצות, בּיצות וג'ונגלים, עד שיום אחד, הפלא ופלא, זה זימר במלוא גרון: "שורו, הביטו וראו …. מצאתי את החתיכה החסרה!"
"רגע, חכה רגע" אמרה החתיכה החסרה "לפני שאתה מתלהב. אני לא החתיכה החסרה שלך. אני לא החתיכה החסרה של אף אחד. אני החתיכה של עצמי. ואפילו הייתי החתיכה החסרה של מישהו, לא בטוח שהייתי רוצה להיות שלך!"
"הו" אמר בעצב, "אני מצטער שהטרדתי אותך" והמשיך להתגלגל.זה מצא חתיכה נוספת. אבל היא הייתה קטנה מִדי. ואחרת שמצא הייתה גדולה מִדי. זו הייתה מחודדת מִדי ואחת הייתה מרובעת מִדי. פעם אחת זה חשב שמצא כבר את החתיכה המושלמת אבל לא החזיק אותה חזק מספיק ולכן איבד אותה. בפעם אחרת החזיק אותה חזק מִדי והיא נשברה.
וכך המשיך זה להתגלגל, נופל לבורות וגם נתקל בקירות, עד שיום אחד נתקל בחתיכה שנראתה לו בדיוק מתאימה למידותיו.
"הי," זה אמר "אָת חתיכה חסרה של מישהו?"
"לא מישהו שאני יודעת עליו" אמרה החתיכה.
"אה… ואולי את רוצה להיות החתיכה של עצמך?"
"אני יכולה להיות של מישהו ועדיין להיות גם של עצמי"
"אולי את לא רוצה להיות שלי?" הוסיף זה ושאל.
"אולי כן" השיבה החתיכה.
"ואולי לא נתאים?"
ובכן….שניה…רק רגע…הממממ…זה מתאים נפלא! סוף סוף!וזה המשיך להתגלגל, אבל מכיוון שכעת זה היה שלם, התגלגל זה מהר יותר. כל כך מהר, שלא יכול היה להעצר…ולו כדי לשוחח עם התולעת.. או כדי להריח את ניחוח הפרח. זה היה מהיר מידי גם עבור החיפושית.
ואז זה ניסה לשיר ו…המממ….הממממ… כשהוא שלם זה בכלל לא יכול היה לשיר.
"אהה.." חשב "אז ככה זה." ואז זה עצר מגילגולו, הוריד את החתיכה בעדינות… ובאיטיות המשיך והתגלגל בדרכו……...(סיפור ילדים של שֶל סילברסטיין, מתורגם מאנגלית. הספר בעברית בהוצאת מודן)
נו… אז מי זה הזה הזה? מיהי או מהי החתיכה החסרה?
סיגל, בת דודתי, סיפרה לי שהיא אהבה לחקור זאת עם אנשים שפגשה. היא זוכרת שבדֵייטים עם גברים היא הייתה שואלת מה הם מוצאים בסיפור, ולומדת כך עליהם. לדבריה רבים ראו שם את מסע היחסים בין אשה וגבר ואחרים מצאו שם את התובנה של "ההנאה ממסע" גם כשיש מטרות באופק. ואולי זה יופיו של הסיפור שכל אחד רואה שם זה אחר?
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (21)
שוקה, יום חמישי, 15 בינואר 2009
"החתיכה החסרה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה