זיקוקין די-נור

חשבון עם אלוהים

את אוֹרי פגשתי ממש לאחרונה באירוע חברתי. שוחחנו מעט, הוא שמע על זיקתי לסיפורים קטנים מהחיים וכמה ימים לאחר מכן שלח אלי את סיפורו האישי הבא:

הורי ניצולי שואה וכדרכם של רבים מניצולי השואה גם הם מיעטו לדבר על עברם, אם בכלל. למען האמת גם אני, כשגדלתי, לא השכלתי לדובב ולהתעניין.

כשמלאו לי חמש סירבה אמי לשלוח אותי לגן ילדים כי הגן היחיד בסביבת מגורינו היה גן דתי. היא לא רצתה שאלך לגן דתי. בסופו של דבר לא עמדו הורי בלחץ ומאחר ומרבית חברי השכנים הלכו לגן הזה, הם הסכימו לצרף גם אותי. באחד מימי השישי הגיע לגן הרב המקומי, מרשים בזקנו הלבן ועיניו התכולות והחייכניות, הושיב אותי על ברכיו והתעניין בי כַּילד החדש בגן. 'אתם חדשים כאן?' הוא שאל.

'לא.' עניתי 'אימא לא רצתה שאלך לגן הזה עד לאחרונה.'

לאחר קבלת השבת שאל אותי הרבי אם אמי מדליקה נרות בערב שבת.

'רק כשיש הפסקת חשמל.' עניתי לו בתמימות של ילד בן חמש.

'תשאל את אמך מדוע אינה מדליקה נרות בערב שבת.' הוא בקש בניחותא.

אמי כעסה: 'תגיד לרב שלך שלאימא שלך חשבון ארוך עם אלוהים שלו וכשתגיע השמימה היא תסיים אתו חשבון.'

סיפרתי לרב את תשובתה של אמי והוא לא כעס. 'אני יכול לראות טעם בדברי אמך.' הוא אמר ולא הבנתי מדוע. בבית אצלנו לא שמרו על כשרות, ומרבית חברי סרבו לאכול אצלנו כשהתארחו. מנהג נוסף של אמי צד את עיני. אמי הייתה נוהגת להצטלב כשהייתה נבהלת, יהיה זה 'בום' על קולי או משהו אחר שמקפיץ. היא הייתה מצטלבת וממלמלת כמה מילים בפולנית, מילים שאני יכול לחזור עליהם עד עצם היום הזה.

כשהגעתי לגיל מצוות לקח אותי אבי ללמוד לעליה לתורה. ואני שלא אהבתי ללמוד שאלתי: 'תגיד אבא, מוכרחים לעבור את התהליך הזה?'

אבי הביט בי ונזף: 'מה זאת אומרת ,כל יהודי עולה לתורה כשהוא מגיע לגיל מצוות.'

'תגיד אבא אני יהודי בכלל? הרי לא רציתם שאלך לגן דתי, אימא לא מדליקה נרות, לא שומרת כשרות ואפילו מצטלבת לעיתים…'

ואבי, שנראה לי אז מבוגר מכפי גילו, הביט בי במבט עצוב ובדמעות בעיניו אמר: 'בוודאי שאתה יהודי, שני סביך היו רבנים בפולין.' אמר ולא יסף.

רק לאחר מותם של הורי הוסיפה לי מכרה שהכירה את הורי עוד מלפני המלחמה כמה חלקים לפאזל.

כשהגרמנים החלו באיסוף היהודים פנו הכפריים המקומיים למשפחתה של אמי והפצירו בהם להסיר את בגדיהם, את הזקנים והפאות ולהתערות ביניהם עד יעבור זעם. סבי הרב סרב. 'יש אלוהים והוא ישמור עלינו' הוא חזר ואמר. אמי הייתה היחידה במשפחה ששמעה בקול המקומיים. היא התחפשה לפולניה שאת תעודת הזהות שלה לקחה מגופתה. היא עבדה לאחר מכן אצל משפחה נוצרית וכדי שלא יעלה חשד לגבי זהותה היא הייתה הולכת בימי ראשון לכנסייה ומקפידה להצטלב גם כשלא היה צורך. המילים בפולנית שהייתה ממלמלת, הזכורים לי מילדותי, הן חלק מתפילה קצרה שנושא כל פולני כשהוא מצטלב. אמי ניצלה, עלתה ארצה, והקימה דור המשך. סבי וכל משפחתה נספו בשואה.

(כך סיפר לי אוֹרי)

בקשתי מאורי לעזור לי להתמקד במה יש לקחת מהסיפור, כי ראיתי בו חומר מגוון למחשבה.

'איני יודע אם אמי מתחשבנת עם אלוהים שם למעלה,' הוא כתב לי, 'אבל אני מתחשבן עם עצמי. חשבתי שבקשר עם הורי לא הייתי מספיק קשוב לרחשי לבם, כי כמתבגר בעקר רציתי להשמיע. חשבתי שגם אם רציתי לשמוע לא היו לי את הכלים לדובב את הורי ולהבינם וכך החמצתי במרבית חיי איתם את הבנת התמונה המלאה. והיום… הם כבר אינם… וזה מאוחר מידי.'
ואני, בהקשר של ההתחשבנות עם אלוהים נזכרתי בסיפור קטן מספרו של חיים שפירא 'קהלת'. הוא מצטט מספרה של עיתונאית בשם קארן ארמסטונג סיפור מדהים שהתרחש באושוויץ. קבוצה של יהודים תבעה את אלוהים למשפט על אכזריות ובגידה. הם לא מצאו נוחם בתשובות הרגילות בעיצומה של הזוועה, על כן הם הרשיעו את אלוהים בדין. הרב גמר לקרוא את גזר הדין, הודיע שהמשפט הסתיים ואז … זרז את כולם לתפילת ערבית… 'אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ…'
יהא זכרם של הוריו של אורי מבורך.
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 19.11.15

"חשבון עם אלוהים" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור התחתון להאזנה.

שתפו

Facebook

Twitter

Linkedin

Email

Print

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.