על פתיחת דלתות
ושוב, במסגרת זיקוקי שבוע הביניים בתקופת הקורונה, הנה פוסט שהעליתי לפני עשר שנים, במרץ 2010.
'פתיחת דלתות' הוא מושג מקובל בעולם העסקים ואולי בחיים בכלל. רבים טוענים שזה מקצר תהליכים, שזה מאפשר לך לעבור סף ומשם, עם כישרונך או כישוריך, כבר תוכל להתקדם לבד. כולם משוועים לקשר עם פותחי דלתות כאלה, גם אם לחלק מאתנו זה עושה אולי הקשר פחות חיובי, של 'פרוטקציה', של 'יד רוחצת יד'.
והנה, בהקשר הזה, התגלגל לידי סיפור חמוד ששלח אלי בחור בשם בנג'י ליבנה, שפתח דלת לחברו, ושמע ממנו בתמורה את הסיפור הבא:
בחור צעיר מגיע ללאס-וגאס לנסות את מזלו. הוא מתחיל להמר עם כמה עשרות דולרים וככל שחלפו השעות הוא גרף עוד ועוד רווחים ותאבונו גדל. בחצות הלילה התהפכה הקערה על פיה, כפי שקורה לרבים, והוא החל להפסיד. וכך הוא הפסיד את כספו, את ריכבו, אפילו את בגדיו ולפנות בוקר זורקים אותו החוצה עם בגדיו התחתונים בלבד לגופו.
הבחור מסתובב בפארק הסמוך, חסר אונים, ביטנו מתהפכת והוא מחפש שירותים ציבוריים. הוא מוצא שירותים כאלה אבל אז מתברר לו שהוא צריך לשלשל מטבע כדי לפתוח את הדלת. אין לו כסף, הרי הפסיד את כל כספו, והוא פוסע בפארק, מתאפק בקושי ואז הוא מבחין במישהו שבא מולו.
'סלח לי' הוא פונה אליו 'אולי יש לך מטבע של 25 סנט? '
והזר דוחף יד לכיס, מוציא מטבע של 25 סנט וללא מילה נותן למהמר שלנו. זה רץ לשירותים במהירות וכשהוא עדיין מנסה להשחיל את המטבע לחריץ, הדלת נפתחת מבפנים ועובר אורח יוצא מהתא. המהמר שלנו מספיק לדחוק את רגלו בין הדלת למשקוף וכך הוא נכנס פנימה, בסופו של דבר ללא צורך לשלשל את המטבע.כשהוא יוצא הוא מוצא בפח אשפה איזה בגד ישן ומרוט לכסות את גופו ועם המטבע שנותר ברשותו הוא שב לקזינו להמר. מהמטבע הוא מרוויח דולר, שהופך לעשרה, למאה, לאלף, למיליון, וכך הוא מהמר עד הצהריים ויודע לחדול כשברשותו הון רב.
חולפות השנים, הבחור עשה חיל מהונו והיום הוא מרצה לכלכלה באוניברסיטה גדולה. באחת מהרצאותיו הוא מספר לסטודנטים שלו איך הגיע לאן שהגיע, איך המזל בגד בו בקזינו ואח"כ האיר לו פנים והוא מסיים באנחה ואומר: "לוּ הייתי מוצא את זה שסייע לי אז בפארק כשהייתי במצוקה, הייתי נותן לו חלק ניכר מהוני."
הוא לא מסיים את המשפט ומאחד המושבים באולם ההרצאה קופץ מישהו, מרים ידו בהתלהבות וצועק: "אדוני הפרופסור… זה אני שבאתי מולך בפארק… אני זוכר, לא לבשת מאומה מלבד זוג תחתונים אפורים לגופך ואפילו ראיתי צלקת על בטנך החשופה. זה אני שנתתי לך את רבע הדולר ששינו את חייך."
מסתכל עליו הפרופסור,מניד ראשו ואומר: "הרבה תודה ידידי היקר. אני מאמין לך שאתה הוא האדם שנתן לי את המטבע של רבע הדולר, אבל…. אני מחפש את זה שפתח לי את הדלת מבפנים."
(איני יודע את מקור הסיפור. שלח אלי אז בנג'י ליבנת)
אז בימים אלה כשלמעלה ממיליון מובטלים מתדפקים על דלתות בחיפוש עבודה, שישמש לנו הסיפור המחויך הזה תזכורת לפתוח דלתות לאנשים, ולהרגיש בנוח כשאנו אלה שנעזרים באנשים טובים שפותחים לנו דלת. אני מאד מאמין שכפי שטריקת דלת כמוה כהפניית גב, כך פתיחת דלת כמוה כהושטת יד.
שמעתי פעם ציטוט, שאיני יודע את מקורו, ואני מאד מזדהה עם הנאמר בו: "הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לתת למישהו זו הזדמנות…"
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 7 במאי 2020 (במקור נשלח ב- 4 במרץ 2010)
"על פתיחת דלתות" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
אבן -אני מסכים עם חני שהגיבה כאן לפניי.
לא יודע האם המרצה המליונר, התכוון אכן לתת למישהו
חלק ניכר מהונו – כנראה שלא….
אבל לו היה קצת יותר בנאדם, היה מוצא דרך לתגמל את האיש
שטען שהוא זה שנתן לו קוואטר.
מי מאיתנו לא חווה צורך עז להתפנות, ומוכן לשלם עד חצי המלכות…
אחד החזקים שלך
תודה
שלום וגם שבת שלום/שבוע טוב
שוקה, ידיד רדיופוני וותיק.
מזה כמה שנים אני משתדל להאזין מדי שבוע לסיפוריך המיוחדים. פעמים רבות מרגשים ואף מותירים הרגשת ערך מוסף בתחום אהבת האדם באשר הוא, שממשיכה ומלווה הלאה.
תודה על כל ששמעתי ועל אלו שיושמעו בעתיד. בהזדמות, תודה לאיש הרדיו, המגיש הנפלא שמעון פרנס.
אמש 8.5.20 האזנתי לסיפור פתיחת הדלתות. מודה, יצאתי מאוכזב. הרגשת החמצה. נעלבתי בשמו של אותו סוחר נדיב ששמו הולבן ברבים. הוא "חטף סתירה" שצלצלה באולם ההרצאות אשר הוקדש לפרופסור היהיר. ע"פ הסיפור, כל נסיון החיים שצבר המרצה לא תיקן את תכונתו האמיצה להמר, והפעם על כבודו של איש נדיב ששמחתו האמיתית דוכאה באמירה קרה ובוטה, ובפרהסיה. ולא בגלל הכסף.
ולסיכום, מחשבה: "פתיחת דלתות" היא אכן ערך ותכונה אישית וחברתית ראויה. בסיפור המדובר נעשה מאמץ "צימרמני" (התאמה צולעת של מילות שיר למנגינה קיימת) לא מוצלך .
אני סבור שבאמתחתך כמה וכמה סיפורי "פתיחת דלתות" ומתן צ'אנסים אשר משנים גורלות.
ובכל מצב, תודה רבה המשך בדרכך ועשייתך התןרמת.
בידידות וכבוד
יואל ג.