זיקוקין די-נור

רוני אדרי

רבים מכם בוודאי נחשפו לא אחת להרצאות של טד (TED ) . רק אזכיר שטד הוא ארגון ללא מטרות רווח שהוקם בשנת 1984 ע"י כריס אנדרסון וייעודו – הפצת  רעיונות בעלי ערך. בהדרגה הפך הארגון לבמה מרתקת להרצאות קצרות בנושאים מגוונים ומעניינים, והן מופצות אחר כך בחינם באינטרנט. לא פשוט להתקבל כדי להרצות שם.

יניב פרץ שלח אלי את הרצאתו של רוני אדרי, צעיר ישראלי בן 41 , שמאד ריגשה  אותו. הקשבתי להרצאה והיא ריגשה גם אותי. הנה תקציר מההרצאה בתרגום חופשי שלי מאנגלית:

"במרץ 2012 העליתי פוסט בפייסבוק" מספר רוני אדרי בהרצאתו. "עם תמונה שלי, מחזיק על מותני את בתי הקטנה האוחזת בדגל ישראל, והכותרת בשפה האנגלית הייתה:  איראנים, אנחנו לעולם לא נפציץ אתכם, אנחנו (סימן של לב) אתכם.
המניע להעלאת הפוסט היה כמובן החשש שמלחמה עם איראן היא אולי בלתי נמנעת ומפחידה וצריך לעשות משהו לאלתר.

אני מעצב גרפי אז החלטתי לתרום בתחום שבו אני מתמצא ויצרתי את הפוסטר הזה שהראיתי לכם (אני מצרף תמונה בבלוג). מידי פעם אני מעלה פוסטים לפייסבוק, חברים רואים , אוהבים, ברב המקרים לא אוהבים ובזה נגמר הסיפור. אבל כשהעליתי את הפוסט הזה, ראיתי לפתע תגובות בפייסבוק, שלא ראיתי בעבר. אנשים, שאת רובם לא הכרתי, החלו לפנות אלי. חלקם מאיראן…. כן מאיראן. קצת חריג לנו כישראלים. ובכלל…. בפייסבוק… אתה מתקשר רק עם הסביבה הקרובה שלך… והנה בחורה איראנית כותבת לי שהיא ראתה את הפוסטר, קראה לכל משפחתה… והם כולם בוכים. (על המסך הוא מציג את ההודעה – אני איראנית שמצדיעה ליצירה האמנותית שלך. רוב האנשים כאן אינם חשים שנאה לישראל. יש אולי בקורת בנושא הפלסטינאי אבל, האמן לי, אין שנאה. אני מקווה שטילים שלנו לא יגרמו לכם נזק…). סיפרתי לאשתי שאנשים בוכים ממה ששלחתי וגם היא החלה לבכות… וכך זה התחיל.

אשתי בקשה גם היא פוסטר משלה, אז צילמתי גם אותה עם אותו הסלוגן… ואז התחלתי לצלם גם שכנים וחברים וכל העסק קבל תאוצה. אנשים רצו להעביר מסר לַאיראנים – גם אנחנו אוהבים אתכם. כשזה התפשט… הזמנתי מעצבים גרפיים עמיתים כדי לעזור לי ליצור פוסטרים חדשים עם תמונות שישראלים שלחו אלי, וליצור פוסטרים מהודעות שקבלנו מאיראנים. חשבנו שדרך פוסטרים קל לעכל מסרים. איראנים כתבו לנו הודעות מחממות לב כמו:

"כולנו אחים ואחיות."  "אתה החבר הישראלי הראשון שלי. הלוואי שהיינו נפטרים מהפוליטיקאים האידיוטים שלנו!" מישהי מאיראן שהורגלה בכל תקופת לימודיה לדרוך על דגל ישראל בכניסה לכתה, כתבה: "ראיתי את בתך האוחזת בדגל ישראל ותחושתי השתנתה. אני אוהבת את הכחול הזה, את הכוכב הזה, את הדגל הזה!"

ואז החלו האיראנים, הרי גם שם יש מעצבים גרפיים, להגיב בפוסטרים של עצמם: "איננו שונאים אתכם!" "איננו רוצים מלחמה!"

וכך בעוד כאן היינו על סף מלחמה או תקיפה, החלו לרוץ תכתובות של שלום בין תושבי שני העמים וקצרה הייתה הדרך לכותרות החדשות ולעיתונות. סיפור הפוסטרים עלה ל CNN עם הכותרת: "שוחר שלום ישראלי הצליח להגיע למקומיים באיראן דרך הפייסבוק." זה הופיע בניו-יורקר ואח"כ בדה-שטרן ובאל-ג'זירה, ובעיתונות בסין.

ואז הופיעה פוסט של זוג צעיר מתנשק – הוא אוחז בדרכון ישראלי והיא אוחזת בדרכון איראני! והשיא היה כשבחור מטהרן הציג ביום הזיכרון לחללי צה"ל פוסט עם תמונה של חיילת ישראלית מניחה דגלון על קבר צבאי ומתחת הכיתוב – "איראן אוהבת את ישראל."

ואז התחלנו בקמפיין מעט יותר אגרסיבי והעלינו פוסט עם פוסטר: "לא מוכנים למות במלחמה שלכם." ומשהו מאד מפתיע קרה. אנשים מאיראן שקודם שלחו פוסטרים בהם דמותם מוסתרת (מפחד השלטונות), החלו לשלוח פוסטרים עם תמונות גלויות שלהם." ורוני מציג אז סדרה שלמה של פוסטרים עם תמונות של חבר'ה צעירים מאיראן, מישראל, מלבנון… והקהל מגיב אז במחיאות כפיים.

בסוף ההרצאה רוני בקש מאשתו לעלות לבמה, בקש מכל הנוכחים לשלוף לב צבעוני מנייר שכנראה חולק להם, וצילם את הקהל מניף את הלבבות כשבידו השנייה הוא מוחה דמעה מעיניו. "הצילום הזה יהיה הפוסטר הבא שלנו."  הוא סיים לקול תשואות הקהל.

(מתוך הרצאה של רוני אדרי בטד. למי שמעוניין לצפות ולחוות אני מצרף את הלינק להרצאה למטה)

ויש משהו כובש בפשטות ואולי בתמימות שעולה מגישתו של רוני. תמים מידי… אולי תאמרו? יתכן, אבל לו תפשפשו בדפי ההיסטוריה תגלו בוודאי לא מעט מהפכות ושינויים שהתחילו ממעשים תמימים לכאורה…

זיקוקין די-נור
שוקה יום חמישי, 28 בפברואר 2013 

http://www.ted.com/talks/israel_and_iran_a_love_story.html

הפוסטר הראשון של רוני אדרי

שתפו

Facebook

Twitter

Linkedin

Email

Print

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.