שודד הים
"מרק עוף לנשמה" היא סדרת ספרים פופולארית בארה"ב. היא מהווה מקבץ של סיפורים שרובם, כך אני מבין, אמיתיים. רכשתי כמה ספרים מהסדרה ומידי פעם אני שולף משם סיפורים משובבי נפש. הקשיבו לסיפור המיוחד הבא שמתחיל בציטוט של אַנַאִיס נין: "אנחנו לא רואים דברים כפי שהם, אנחנו רואים דברים כפי שאנחנו…", ומיד תתברר המשמעות. הנה הסיפור בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
אנחנו בחדר המתנה במרפאה:
גברת סמית ישובה, ממתינה לרופא, כאשר ילד מלווה באימו נכנסים לחדר הקבלה. הילד משך את תשומת לבה מכיוון שרטייה שחורה כיסתה את עינו האחת של הילד. היא עקבה אחריו בעיניה כשהלך עם אמו לשבת לצידה ולמעשה היא די התפעלה מכך שאובדן העין לא ניכר באופן התנהגותו.
בזמן ההמתנה שיחק הילד עם חיילי הצעצוע שהביא איתו. בתחילה הוא ישב בשקט, משחק עם החיילים על מסעד הכסא, אבל לאחר מכן הוא גלש בשקט לרצפה, מרחיב את מרחב המשחק שלו עם החיילים ומציץ מידי פעם אל אמו.
בשלב מסוים נוצרה לגברת סמית ההזדמנות לשאול בעדינות את הילד מה קרה לעין שלו. הילד שתק במשך דקה ארוכה ואז הביט בה, הסיר את הרטייה מעינו וענה לה: "אין שום דבר עם העין שלי. אני שודד-ים!" והוא חזר לשחק עם החיילים.כמה מילים על גברת סמית:
גברת סמית הייתה במרפאה מכיוון שהיא איבדה את רגלה מהברך ומטה בתאונת דרכים. הביקור של היום היה כדי לבדוק באם הגדם החלים דיו כדי לאפשר התאמת תותב. אובדן הרגל היה טראומתי עבורה, ועם כל אומץ ליבה היא חשה עצמה כנכה. שכלית היא הבינה שזה לא סוף העולם, אבל רגשית היא לא יכלה להתגבר על המכשול הזה. במוחה היא התעקשה לראות עצמה כנכה.
והנה… המפגש עם הילד, תשובתו אליה, והמילה "שודד-ים" נתנו לה משהו להיאחז בו ושינו את החשיבה שלה. באותו הרגע בו זרק אליה הילד את תשובתו הבלתי צפויה, תדמיתה כנכה התחלפה, ואומץ לבה חזר אליה.וחזרה לחדר ההמתנה אצל הרופא:
כמה דקות לאחר מכן האחות קראה לה להיכנס לרופא. בעודה מדדה על קביה בחדר ההמתנה הבחין הילד ברגלה הקטועה. "הי גבירתי," הוא קרא אליה, "ומה לך קרה ברגל?" אמו של הילד זזה באי נוחות מהשאלה הישירה הזו של בנה. ואילו גברת סמית….
עדיין נשענת על הקביים, הביטה בו, הביטה למטה אל רגלה הקטועה ואז ענתה לילד בחיוך: "כלום. אין שום דבר עם הרגל שלי. גם אני שודד-ים."(מתוך קובץ סיפורים "מרק עוף לנשמה לנשים" של ג'ק קאנפילד ומרק הנסן)
ולפעמים מפגשים אקראיים או אמירה של מישהו אחר אכן מפילים אסימון כלשהו ואפילו יוצרים אצלנו שינוי. אבל המעניין יותר שעולה מן הסיפור הוא עד כמה אנחנו רואים מציאוּת דרך הפילטר של מי שאנחנו באותו הרגע. כפי שצוטט בהתחלה – "אנחנו לא רואים דברים כפי שהם, אלא כפי שאנחנו…"
(we don’t see things as they are, we see them as we are )
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (35)
שוקה, יום חמישי, 6 באוגוסט 2009
והנה "שודד הים" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל
הזיקוק "שודד הים" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה