Dearest Shuka,
There is no doubt in my mind, that this story gave many of your loyal readers goosebumps !!!! I believe in kindness and the gift is in the giving not in the receiving !!
Thank you for sharing and reminding us, that there are still many kind people out there .

Love Orly

תודה תמיד כייף לקרוא על אנשים טובים שנשארו בעולם. חג שמח

אתה גורם לי להבין שבכל זאת יש עתיד לעולם הזה בזכות האנשים שבו.
אתה גורם לי להבין שאני רוצה להיות חלק מהאנשים שבעולם הזה, כדי שיהיה לו עתיד.
תודה על הזיקוקים המזקקים הללו,
שבת שלום

אולי בארה"ב מחווה כזו היא מחווה "מרגשת ביותר". עד כמה שאני מכיר ואני מכיר מעט, יש בארץ מחוות עצומות בהרבה יותר מרגשות בחיי היום – יום של כל הסובבים אותנו. למשל : תרומות כליה רבות . למשל תרומות של מח עצם. למשל תרומות ספונטאניות . למשל מפעלי המזון במיוחד בערב חג.
אז נחמד שיש לעתים כ"כ רחוקות גם בארה"ב איזו מחווה של חסד. אבל להודות צריך : אין זה "מרגש ביותר" אולי יפה וטוב וגם ראוי.
הערה : יש משוררים רבים ישראלים ויהודים שניתן לצטט אותם…

היי שוקה הקשבתי והזיקוק שסיפרת כה יפה ואני מתעתדת להעבירו הלאה…נהדר!!! איזה מזל שאתה רואה עולם ויש לך מלא חברים ויש לך את היכולת לדלות את הדברים החשובים מכל סיטואציה.
שבת שלום ומחכה לזיקוק הבא…
תודה.

לא מזמן עשו בתכנית הצינור של גיא לרר ניסוי שערכו כחיקוי לניסוי בארה"ב תחילה הראו את הקטע בארה"ב אדם התחפש לעיוור וניגש למישהו ברחוב עם שטר של 100 דולר וביקש ממנו לפרוט לו את השטר של 10 דולר שיש לו ביד האיש לא רק שלא פרט לו את השטר אלא לקח את השטר והסתלק,בארץ ערכו את הניסוי הזה עם שטר של 100 שקל ו 10שקל בהתאמה מחוך כל הניסיונות בארץ לא היה אפילו אחד שלא אמר ל"עיוור", אבל אדוני יש כאן שטר של 100 וזה אומר משהוא על אופי האוכלוסיה שם וכאן,בכל מקרה מה שכתבת בכתבה על כרטיסי האשראי בסופר מרקט מרגש ויפה וזה מאמת את הפסוק שלח לחמך על פני המיים,….תודה

הי שוקה,
הסיפור הזה מקסים !! והוא מתאים לי מאוד כי אני חוזר עכשיו מארה"ב מבדיקה לא פשוטה, והחלטתי שכל נגן רחוב בניו יורק מנגן עבורי ואני בשמחה אגמול לו בכסף…, כך החלטתי, כי אני רוצה להאמין שכל הדברים הטובים שסביבי קיימים רק כדי שאראה אותם. ואני רואה אותך !!

שוקה שלום
לקראת יום השואה אני רוצה להעביר לך סיפור
הסיפור מתחלק לשני חלקים:
חלק ראשון: בשנות מלחמת העולם השניה בורח צעיר יהודי מאחד ממחנות העבודה הגרמנים ומתחיל להתקדם לעבר אחד הנמלים של אחת מארצות אירופה ע"מ לעלות לאוניה ולהגיע לישראל. בלילות מתקדם ובימים מתחבא. לילה אחד הגיע לכפר נידח. דופק על הדלת וכשהיא נפתחת הוא מבקש ללון ללילה אחד ולמחרת להמשיך בנדודיו. הבית כולל זוג צעיר. הם מחביאים אותו באסם ולמחרת מדברים איתו, מבינים מיהו. הבחור נשאר אצל הזוג מספר ימים והוא מתחיל לעזור לגבר בחלקת תפוחי האדמה.וכך הוא כבר שוהה אצלם כשבועיים. ערב אחד עולה הגבר לאסם ומדבר עם היהודי ואומר לו כך: אשתי ואני חשוכי ילדים. תשכב עם אשתי ותעשה לנו ילד. היהודי הצעיר נבוך אבל חושב שאולי בדרך זו הוא יגמול על טוב ליבם. וזה קורה. לאחר שבועיים מתברר לזוג כי האשה הרתה והם מבקשים מהצעיר לעזוב. היהודי מודה להם , עוזב ועולה לישראל.
חלק שני: בשנת 1986 עולה טרקטור של ענף הבננות בקיבוץ אשדות יעקוב על מוקש שהוטמן במטע הבננות של הקיבוץ. 3 נהרגו: חבר ותיק, מתנדב משוויץ ובן משק. שני האחרונים עבדו ביחד בבננות של הקיבוץ מספר חודשים ונהיו לחברים טובים. בקיבוץ צחקו ואמרו עליהם שמרב חברות ביניהם הם דומים. מזכירות הקיבוץ מחליטה שאין יותר נכון מכך שאביו של בן המשק יסע ויודיע להורי המתנדב את מה שקרה. האב השכול מסכים לאחר שיגמרו 30 ימי האבל. לפי כתובת שהשאיר המתנדב הוא יוצא לאירופה, לשוויץ ומגיע לביתו של המתנדב שנהרג בפיגוע. הוא דופק בדלת ומשהיא נתפחת מופיעה אשה בפתח…. לא עוברות יותר משתי דקות והאב מבין שהוא איבד בפיגוע בן נוסף. כנראה סיפור אמיתי

ירדו לי דמעות מאד מרגש

סיפור נוגע ללב.