תיזמון
את עופרה לא היכרתי. יום אחד היא שולחת לי מייל: "שמעתי אחד מסיפוריך בפינתך ביום שישי בגלי צה"ל. חתמת בתובנה על מסורת ושמעון פרנס התעקש על התיזמון. ולמחרת היום משהו טופח על פני במקריות מטורפת ומציף ומעלה את נושא התיזמון.
במוצאי שבת, יום לאחר ששמעתי את השיחה בינך ובין פרנס, אני ישובה עם שתיים מחברותיי במסעדה על שפת הים. משהו היה שם באותה השיחה, נחה עלי רוח הוידוי ושיתפתי את חברותיי בחוויה כאובה מעברי הרחוק, חוויה מכוננת שהשפיעה על המשך חיי. בשולחן הצמוד לידינו ישבה משפחה עם ילדים אז הנמכתי קולי וסיפרתי חרישית":
"אני לוקחת אתכן למעלה מארבעים שנה לאחור" אני מספרת להן "אני אז בתחילת שנות השלושים שלי, גרושה ומטופלת בשני ילדים קטנים. למזלי הרב הורי היו לצידי, תמכו בי…, בלעדיהם הייתי אבודה לחלוטין.
בדאגתם הרבה לעתידי ולאושרי החליטו הורי לנסות ולהמריץ אותי לזוגיות חדשה. הם לקחו לעצמם חירות ופנו בשלב מסוים, ללא ידיעתי, למשרד שידוכין ידוע והפצירו בי להיענות. נבוכה מאד, אבל תלויה מאד בהורי, נעתרתי.
יום אחד מודיעים לי ממשרד השידוכין שברצונם להכיר לי מישהו. 'גרוש מבוקש, בסוף שנות השלושים שלו, ומעוניין במישהי מבית טוב, שמראה טוב…' כך הם אמרו ונקבו בשמו. הבחור ידוען עיסקי, עתיר נכסים, מופיע לא מעט במדורי הרכילות. גוגל ופייסבוק אז עדיין לא היו בנמצא, ולמען האמת גם לא העליתי בדעתי לבדוק אותם, במיוחד שהקשר אליהם הגיע דרך הורי.
וכך יצאתי להיפגש עם הגביר בלובי של אחד מבתי המלון המפוארים בתל אביב. הוא שלח מונית שתאסוף אותי מהבית, הרגשתי בעננים.
ישבנו בלובי, הוא התפאר לא מעט בעסקיו ובנכסיו ואז הציע לעלות לחדר שתמיד עמד לרשותו במלון. 'רועש כאן,' הוא אמר 'קשה לנהל שיחה אינטימית' .
ואני… כבר לא צעירונת… אבל מסונוורת, כל כך מאמינה שאני בידיים טובות, נעתרתי לבקשה.
ההמשך היה מזעזע. הוא התייחס אלי כאילו ואני נערת ליווי. הייתי בהלם ועד היום איני יודעת מדוע הסכמתי לשתף פעולה, מסרבת להאמין שאני מנוצלת פיזית ונפשית. חשתי כצאן המובל לטבח.
בסוף הערב הנורא הוא הזמין מונית ומושפלת חזרתי הביתה. כשהתאוששתי עשיתי כמה בירורים ומתברר שהוּלכתי שולל ע"י משרד השידוכין, אני וכנראה גם הורי. האיש בכלל היה נשוי והם ידעו על כך. מילה לא אמרתי להורי ולא לְאיש. בוֹשה הייתי ונכלמת.
ארבעים שנה אני נושאת את החוויה המטורפת הזו, ומשום מה היא יוצאת ממני אליכן עכשיו, איני יודעת מדוע."
לראשונה, במפגש היום, העזתי לשחרר את הסוד שהחבאתי אף מעצמי. סוד בן למעלה מארבעים שנה שהילך עלי אימים. חוויתי סוג של אונס, של ניצול תמימות. וכך בהזדמנות הזו שנוצרה בארוחת הצהריים, קראתי לזה רגע של חסד, הרגשתי הקלה, הרגשתי סוף סוף מוּכנוּת להתמודד. באותו הרגע, מול מבטי החברות מלאי האמפטיה, סלחתי לעצמי. סלחתי על מה שכל השנים סחבתי והאשמתי את עצמי כחסרת אחריות, כתמימה, כמטומטמת.
אבל זה לא סוף הסיפור. הרי דברנו על תזמון…
בשולחן שלידינו סיימה בינתיים המשפחה את ארוחתה. המארחת במסעדה הושיבה בשולחן שהתפנה זוג אנשים מבוגרים באמצע שנות השבעים שלהם, מטופחים למראה. אני מסיימת את סיפורי, מפנה ראשי אל השולחן הסמוך ופני מחווירות.
'אני חושבת שזה האיש…' אני מגמגמת לחברותיי.
הן לא מאמינות. 'את בטוחה? אולי הוא דמות שמוכרת מהטלוויזיה, מהעיתונות… ואת מתבלבלת?'
נקבתי בשמו. 'חפשו בגוגל.' אני לוחשת אליהן.
הן עושות חיפוש מהר בגוגל בטלפון הנייד ומפנות אלי את המסך ובו תמונה עדכנית שלו ושל אשתו, מחובקים, מחייכים… זה בדיוק הזוג שיושב לידינו בשולחן.
שילמנו וקמנו לדרכנו. התבוננתי בפניו במבט חד, מבט ארוך ומצליף ולא אמרתי מילה. העזתי להתבונן בפני המציאות והלכתי להמשך חיי.
(כך כתבה לי עופרה, שם בדוי)
שוחחתי אתה בטלפון. "את יודעת," אני אומר לה "ניסיון עבר לא בהכרח מלמד על העתיד. יש גם אנשים טובים בעולמנו. ואגב… שנספר את סיפורך ברבים? יש בוודאי משהו לקחת מזה…"
"בוודאי" היא עונה. "כולנו טועים… כדאי לקחת את לקח הסליחה… אני מתכוונת הסליחה לעצמך. בעיני הסליחה הזו מחסלת רגשות אשם…"
פאולו קואליו כתב: "אפשר שוב ושוב לנסות ולהבין מדוע דבר כזה קרה לך. אבל בחיים, לכולנו היכולת לסגור מעגלים, להעביר דף, לסיים שלבים ותקופות… ולהמשיך…
זיקוקין די-נור
שוקה, ריקיאוויק איסלנד
יום חמישי, 29 ביוני 2017
"תיזמון" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
בדיוק עכשיו,נודע מהטלויזיה בתוכניתו של חיים אתגר על נוכל בשם ערן קראוס ,נשוי עם ילדים המתחזה לרווק ועוקץ נשים ,שנופלות ברשתו, ממש מחליא,
אני מבינה לליבך, זו תופעה שתמיד הייתה ותמיד תהייה ,צריך רק להיזהר,.
מאחלת לך שקט נפשי על כי הצלחת לסלוח לעצמך, אינך אשמה בשום מצב,
אני מכל הסיפור הנורא הזה הייתי לוקח משפט אחד : "מתברר שהולכתי שולל
על ידי משרד השידוכין,אני וכנראה גם הורי".עד היכן ניתן להתעלל בלקוח/ה
בעד בצע כסף .
יד הגורל נוגעת בכולנו.
איך שהתזמון היה פה מדייק בלי לתכנון.
נפלא!
שבת שלום!
לשוקה שלום–אני מחכה לאמצע השבוע שאוכל לשמוע את הסיפור ולא רק לקראו –כל טוב-רותי מץ
שלום שוקה,
מתחברת לדבריו של פאולו קואליו, מוסיפה מדבריו של מנדלה
"היופי הגדול של החיים אינו טמון בכך שלא ניפול, אלא בכך
שנקום בכל פעם מחדש"
היי שוקה יקר,
אהבתי את תגובתה של חיה אהביה! ולא יספתי.
תודה ושבוע טוב.