ארכיון כותב
פּיסלם של זוג אוהבים
תמונה מלבבת שנשלחה אלי, של ילדון המחבק בחיוך כובש פסל של ילד, הציפה והעלתה מזיכרוני סיפור קטן, קסום ורב משמעות. כולנו יודעים להבחין מילולית בין עבר ועתיד. העבר זה מה שכבר עבר, שהיה, שאיננו, ואילו העתיד זה מה שיהיה, מה שנמצא לפנינו, שברב המקרים הוא עלום ולא ידוע. אבל הבחנה מעניינת יותר בהקשר הזה היא שהעבר, […]
"הידיים המתפללות"
"אח" או "אחות", מציפים בכל אחד מאתנו חוויה שונה, בהתבסס על ניסיוננו האישי, המר או המתוק. אחות לי אחת, וזיכרונות ילדותי שזורים בהצקוֹת ובמריבות אִתה, אין ספור. לא חשבתי שתהיה לכך תרופה אי פעם. ולימים… בגרנו, הקמנו משפחות והיריבוּת שככה והתחלפה לה בכבוד, בהערכה ובקשר אמפטי. אפילו עניני ירושות והטיפול בזִקנתם של הורינו לא זעזעו את ההרמוניה. […]
הזהר ממשאיות אשפה
ספריו של סטיבן קובי הם קצת כמו תנ"ך עבורי. מידי פעם אני שולף את ספריו, מְעַיֵן במקומות שסימנתי בעבר וזה מעורר בי שוב דברים הרדומים אצלי ואשר זקוקים לטלטול. בתאל, בתי, שלחה לי לאחרונה הרצאה לעיון. אני שם לב שסטיבן קובי חתום עליה, ואיך לא אקרא? הנה תרגום חופשי שלי מאנגלית:
שמות משפחה ביהדות
משום מה תמיד ריתק אותי. מישהו מתחיל משהו, קובע שֵם, וזה נשאר לדורות. לפעמים מסתובב לידך שֵם ואינך יודע את משמעותו או מקורו ואז כשאתה מגלה את המשמעות, זה נשמע אחרת. למשל, הידעתם שהשֵם הרצל פירושו לב קטן? או שהשֵם עטר פירושו רוקח?
מעשים אקראיים של טוּב-לב
ערב פסח לפנינו, חג של משפחה, של ביחד וגם של תשומת לב ומתנות. הקטע הזה, שקראתי בספרו של ד"ר ריצ'רד קרלסון, נראה לי מתאים לאווירת ערב החג, וכדאי גם לשנן ולחקות. הנה הקטע בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
סיפור הבובה
רעייתי היקרה הפצירה בי לקרוא את הספר "שגיונות ברוקלין" של פול אוסטר. "לא תתאכזב" היא אמרה, ואכן קראתי בשקיקה. סיפור קצר בספר משך את תשומת לבי. הספר אינו על קפקא, אבל הסיפור הוא סיפור נוגע ללב על קפקא, שלעניות דעתי איננו מוכר ברבים. קפקא נפטר משחפת עוד טרם מלאו לו 41 שנים. הקשיבו לסיפור הבובה מהספר:
