בודהה מזהב
בעשור האחרון נזדמן לי לבקר לא מעט במזרח הרחוק. בתחילה, כשהכול היה חדש לי ושונה, אהבתי לבקר במקדשים, ליהנות מהצבעוניות, מריחות הקטורת שבאוויר ואווירת הקדושה ששם. בחלוף השנים הקסם פג, ואני נוטה היום לדלג על ביקורים במקדשים, או לסייר בהם בחופזה. ולמרות שהקסם פג, כשנתקלתי בסיפור הזה על הבודהה מזהב בבנגקוק, מצא חן בעיני הסיפור וההיקש. הפסל הענק של 'בודהה מזהב', שרבים מכם בוודאי ביקרו אותו באחד מהביקורים הראשונים בתאילנד, עשוי מיציקת זהב השוקלת 2.5 טון ומוערכת בכ- 170 מיליון דולר! הנה הסיפור שמאחורי הפסל וההיקש שלקח ממנו המספר:
בשנת 1957 נאלץ מנזר מסוים בבנגקוק להעביר את מיקומו בגלל בניית כביש מהיר. על קבוצת הנזירים הוטל להעתיק משם פסל גדול של בודהה העשוי מחֵמר. כשהמנוף החל להרים את הפסל הענק, הפסל החל להיסדק מעוצמת המשקל. הנזיר הראשי נבהל ומאחר ובינתיים גם החל לרדת גשם הוא נתן הוראה להוריד את הפסל חזרה לאדמה ולכסותו ביריעות ברזנט כדי להגן עליו מהגשם.
מאוחר יותר באותו הערב חזר הנזיר כדי לבדוק את הפסל. הוא האיר בפנס מתחת ליריעה כדי לוודא שבודהה לא נרטב וכשהפנס האיר על הסדק שנוצר הוא הבחין במשהו בוהק אליו חזרה וחשב שזה מוזר. הוא בחן את הסדק שוב מקרוב ועלה בדעתו שאולי יש משהו מתחת לחֵמר. הוא נטל פטיש ואיזמל והחל להרחיב את הסדק שבחֵמר. ככל שהסדק התרחב הברק החוזר הלך וגדל. חלפו שעות של עבודה עד שהנזיר עמד פנים אל פנים מול הבודהה מהזהב הכה מרשים.
היסטוריונים מאמינים שכמה מאות שנים לפני שהנזיר הזה עמד משתאה מול תגליתו, הצבא הבורמזי עמד לפני כיבושה של תאילנד (אז סיאם). הנזירים הסיאמים שהבינו שמדינתם עומדת בפני כיבוש החליטו לכסות את הנכס הכה יקר להם- את הבודהה מהזהב – בכיסוי הסוואה מחימר על מנת שלא ייחמד וייבזז ע"י הפולשים הבורמזיים. מסתבר, שלרוע המזל, כל הנזירים הסיאמים שהיו בסוד העניינים נטבחו ע"י הפולשים כך שהסוד של בודהה נשאר חסוי משך מאות בשנים, עד שהתגלה באקראי ע"י הנזיר בשנת 1957 .
וכותב המספר – "בטיסתי חזרה הביתה מבנגקוק חשבתי לעצמי שהרי כולנו כמו אותו הבודהה מהחימר, מכוסים במעטה קשיח שנוצק מתוך פחדים. באיזה שהוא שלב בחיינו, בין הגילאים שנתיים עד תשע שנים, התחלנו לכסות את 'בודהה מזהב ' שלנו, את העצמי הטבעי שלנו. וכמו הנזיר עם האיזמל והפטיש גם עלינו לגלות את המהות האמיתית שלנו מחדש."
(מתוך קובץ סיפורים שנקרא "מרק עוף לנשמה" בעריכת ג'ק קַאנפילד ומַרק הַנסן)
אינני מתיימר לדעת כיצד נוצקו אצלנו דרכי התנהגות ובאילו גילאים, אם כי גם אני מניח שרבים מדרכי ההתנהגות שלנו אכן מונעים מהחלטות שקבלנו לגבי עצמנו בילדות או בנערות. והנה, אנחנו בחיינו הבוגרים, וקשה לנו לזהות אלו מדפוסי ההתנהגות שלנו אכן מקורם בהחלטות של ילד….. ואולי כדאי להיעצר, לזהות ואולי קצת לרענן את ההחלטות הללו…
ואם לא תתחברו למוסר ההשכל על מסכה או מעטה, לפחות שישמש הסיפור כפרק קטן ומעניין בתיירות למזרח הרחוק.
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (26)
שוקה, יום חמישי, 26 במרץ 2009
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה