בית הלוויות
"אתה חייב לקרוא את סיפוריו של יצחק קרונזון" אומר לי ג'קי עציוני, ידידי החיפאי, בדרכנו לחופשה משותפת בארץ רחוקה ומגיש לי כשי את אחד מספריו. יצחק קרונזון הוא קרדיולוג ישראלי ידוע-שם החי כרגע בניו-יורק והסיפורים מחייו שזורי הומור שנון, כמעט מטורף. הקשיבו לתקציר מהסיפור הבא שלו. הוא לוקח אותנו לניו-יורק, השנה היא 1985:
לזקנה בת התשעים ושש אקרא הגברת ס' ומכיוון שזה סיפור אמיתי לא אגלה את שמה.
הרבה אנשים בניו-יורק מכירים את גברת ס', כי היא עשירה במיוחד. היא גרה בבית גדול בשדרה החמישית – השדרה המוארת והיקרה ביותר בניו-יורק. מחלון ביתה ניתן לראות את הסנטרל פארק ואת האגם היפה שבאמצעיתו.
גברת ס' כבר לא מעוניינת לקנות דבר, כי יש לה הכול. היא איננה רוצה לתת כלום, כי כבר נתנה ככל שציפו ממנה. היא איננה מעוניינת לנסוע, כי היא מתעייפת וגם טיילה הרבה. סרטים, קונצרטים ותיאטרון משעממים אותה, קרובים וילדים מרגיזים אותה, וממתקים אסר עליה הרופא.
כדי לשמור על כושרה ייעץ לה הרופא שתלך הרבה ברגל וגברת ס' עושה כמצוותו. בכל בוקר היא יוצאת למסע רגלי במסלול קבוע של קילומטר וחצי. הייתם מסיימים טיול כזה בחצי שעה, אבל גברת ס' נושאת מטען של תשעים ושש שנים והמסע אורך עבורה שעתיים ויותר. על הכביש, הנהג שלה, במדים מגוהצים, מלווה אותה במכונית יפה. הוא נוסע בקצב הליכתה ומשגיח עליה.
עוברים ושבים מכירים את גברת ס' ומביטים בה בהתפעלות. לא מקנאים, כי אנשים רוצים אמנם להיות עשירים, אבל גם צעירים ובריאים. עשירה נורא וזקנה מאד הוא צירוף מעורר מחשבות – לא קנאה.
אבל קיימת בעיה. זקנים צריכים לעשות הרבה פיפי בעיקר אלה עם סוכרת ולאורך המסלול אין אפילו בית-שימוש ציבורי אחד.
ועשירים יכולים לפתור בעיה כזו!
בפתח כל בית בשדרות המפוארות עומד שוער לבוש מדים של אדמירל, שתפקידו להבטיח שרק דיירי הבית ואורחיהם ייכנסו. בפתח כל בית כזה יש חדר המתנה מפואר וגם בית-שימוש, שמפתחו בידי השוער. שליחים מטעמה של גברת ס' הלכו ודברו עם חמישה שוערים כאלה שבמסלול טיולה. כל שוער קבל כסף עבור הסכמתו ומאז השוערים משרתים בנאמנות את הגברת ס'.
בקר אביבי אחד יצאה הגברת ס' לַטיול היומי. כשהגיעה לרחוב 79 היא רצתה לשירותים, אבל השוער הקבוע בבניין חלה, והשוער המחליף לא הכיר את הגברת וסרב להכניסה. ברחוב 81 היא הרגישה שאינה יכולה להתאפק ובדיוק עברה על פני בֵּית-הַלְוויות יפה ומפואר. כל חבריה עברו דרך בתי-הלוויות, ורבים מהם דרך בית-ההלוויות הזה כך שגברת ס' ידעה שיש שם בתי-שימוש נקיים לנוחיות המתאבלים. בשמחה פסעה הגברת פנימה.
השוער בפתח שאל אותה אם היא באה להלווייתו של מר ג'פרי גרין והיא אמרה שכן. לא רצתה לשקר, אבל היא הייתה אישה זקנה מאד שצריכה נורא להתרוקן.
השוער הושיט לה ספר גדול לרישום שמה וכתובתה, כנהוג בניו-יורק, כדי שבני המשפחה יוכלו להודות למשתתפים בכרטיסי תודה מיוחדים.כאשר יצאה משם היא נאנחה בהקלה והרגישה מאושרת.
אחרי שבועיים היא קבלה מכתב ממשרד עורכי-הדין בקר, אפשטיין ושות':
גברת ס' היקרה,
אנחנו מבצעים את הצוואה של מר ג'פרי גרין שנפטר לפני שבועיים. למר גרין לא היו קרובים ולכן הוא ציווה שרכושו יחולק בין האנשים שיבואו להלווייתו. מהספר הגדול בבית-ההלוויות התברר לנו כי את היית אחת משבעה האנשים שבאו להלוויה. את זכאית לשביעית מרכושו. רצ"ב המחאה בסך 40,000 דולר.
בכבוד רב.זה היה סכום כסף גדול (אז) אבל לגברת ס' יש הרבה יותר. היא לא ידעה מה תעשה בהמחאה ואז נזכרה שאת הטיול היומי יעץ לה הרופא ולכן היא תרמה את כל הכסף לבית החולים בו הרופא עובד.
הרופא הזה הייתי אני.
(מתוך הספר 'מנגד תראה' של יצחק קרונזון, בהוצאת 'עם עובד')
כנראה שגם פיפי צריך לדעת היכן עושים…
שתהיה שנה טובה לכולנו
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, סיאם-ריפ קמבודיה
יום חמישי, 29 באוגוסט 2013
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
סיפור נחמד עם סוף מיוחד.
מהסיפור הזה מראה לנו שהבריאות באמת באמת חשובה ביותר.
כולנו יודעים מזה להיות בחו"ל ולחפש שרותים… בתשלום,
ולא תמיד נקיים.
שנה טובה
שוקה היקר
שתיהיה לך ולכל משפחתך שנה טובה ותמשיך לרגש אותנו עם הסיפורים
שוקה יקר
אתה לא מבין לאן החזרת אותי.
תוך שתי דקות חזרתי עשרות שנים לאחור, לנוף ילדותי.
לא, לא בגלל שאני מכירה את הקשישה ברת המזל החביבה הזו,
כן בגלל שמשפחת קרונזון היתה שכנה שלנו וגרה בדירה מעלינו בתל אביב. הם אנשים מקסימים ומוכשרים שעשו חיל.
אם יש באפשרותך, מסור דרישת שלום.
תהנה מהחופשה ושתהיה לך שנה טובה בריאה ופוריה ולבני המשפחה
נחמה
שוקה יקר.
כמה נעים לקרוא כל פעם את הסיפורים שלך
ויותר מכך שמסופר פה סיפור שאכן היה,
כמה כסף כבר צריך בחיים?אבל כמה חשוב
למצוא שירותים נקיים בשדרה החמישית!!!
תודה לך על זיקוק מקסים.
שוקה , עשית לי את היום ! וכל זה למה , כי בתמונה שבהתחלה , בין שני סוסים , זאות נכדתי החמודה שגרה בהוד השרון ואני בקבוץ עין חרוד .
וואו , חבוק חזק לנכדתי וגם לך תודה חמה !!
ביי עומר בן ארי
שוקה היקר
ממתין תמיד לספורים מ"החיים" אותם אתה משתף אותנו.
מאחל לך ולמשפחתך שנה טובה,עם ספורים מרתקים.
בברכה
ישראל
הסיפור "בית ההלוויות, מזכיר בצורה שקשה להתעלם ממנה את ספרו הנפלא של דונליווי :"הגברת שאהבה בתי שימוש נקיים".
שנה טובה
שלום שוקה
תודה על סיפור מקסים . המעלה חיוך.
לו יהי שתמיד נעלה חיוך שנה טובה בריאות ואושר.
שרה.
סיפור מקסים !! משהו שעושה כל כך טוב בנשמה !!
שתהיה לנו שנה עם עוד הרבה סיפורים כאלה….האפטימיות היא סם החיים !
שנה טובה לכל המשפחה
תמר
שוקה היקר !
איזה כיף לקרוא את פרי ידיך .
במיוחד שאצלך כל עלילה , יש בה הכל .
תרבה בטיולים ,וסיפורים להנאתך ולהנאתנו .
יורם אלון ,
חברך לטיול (אינדונזיה).
לשוקה חבר ילדות שלי!
כשתחזור מקמבודיה, אתר את בית העסק בת"א המציע שירותים מטופחים בתשלום.
מה שנותר הוא לתכנן מסלול מעגלי(*) בתקוה שיש חניה בקרבת בית העסק.
* אפשר מספר מסלולים לפי…
איך אתה בעסק: בפלייר המסלול שיפיץ בית העסק, יהיה גם סיפור שלך- באורך מתאים. תשתדל שלא יהיו יותר מידי מצחיק.
אני בטוח שהאורולוג ישתף אתך פעולה!
היי שוקה ! תמיד חשבתי שרק לאחותך רימונה יש כשרון כתיבה ועכשו אני נוכחתי לדעת שגם אתה כותב כישרוני. אני לא בטוחה שאתה זוכר שלמדת בכתה אחת עם אחי, יוסי כהן בבית ספר״המרכזי״ ביפו ואחותך רימונה למדה איתי חדוה כהן הלברייך) רציתי שתמסור לה שנכדי נהנים מאוד מספריה וגם מהספרים המתורגמים שלה. מסור לה ד״ש ממני ושנה טובה . חדוה (כהן) הלברייך
כמה קוראים פנו אלי והעירו את אותה ההערה שכתב למעלה אילן רזי שהסיפור מזכיר את הסיפור המופיע בספר של דונליווי 'האשה שאהבה בתי שימוש נקיים'.
אין לי מה לומר חוץ מהעובדה שאני לקחתי את הסיפור מהספר של קרונזון 'כי מנגד תראה' והוא טוען בספר שהוא הרופא שטיפל בה וממנה שמע את הסיפור.
איני יודע מעבר לכך, מי לקח מי, או שמא זו אגדה אורבנית שמסתובבת בכמה מקומות.
תודה לכל אלה שהיפנו תשומת לבי.
שוקה
בברכה
שוקה די-נור
shuka ayakar
נהנינו מאד מהסיפור שלך .