העברת הדגל
מיכל אוסטין, ידידה טובה מארה"ב, שלחה אלי סרטון וידיאו מתוק להפליא. ובסרטון, זוג צעיר נישא בכנסיה, ברקע שושבינות בשמלות ורודות וילדות לבושות לבן וזרי פרחים בידיהן… ואז האב קם ממושבו בנוכחות האורחים, בתו לשמאלו וחתנו לימינו, והוא פונה לחתן הצעיר, פיליפ שמו, ומספר לו סיפור קצר. ואני… איש של סיפורים… איך לא אתחבר לכך? הנה הנאום בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
"פיליפ,, הוא אומר לו, "אני רוצה לספר לך סיפור… וכמו כל הסיפורים הטובים זה מתחיל בערך כך:
לפני הרבה שנים היה אבא, ובמקרה שאינך מבין… האבא זה אני.
לאבא הזה היה ילד מקסים והוא היה מאד מאושר… עד שיום אחד הוא גילה שאשתו בהריון ושהיא עומדת ללדת שוב. אז נשאתי תפילה – 'אלוהים, אם זה רצונך, אנא עשה שזו תהיה בת.' והוא שעה לתפילתי. אני הייתי הראשון לשאתה על הידיים.
הבטתי בבתי שזה עתה נולדה ונשאתי אז עוד תפילה: 'אלוהים, אנא עשה אותה בדמות אמהּ.' ואלוהים שעה לתפילתי. היא הייתה מלאת אהבה ונתינה, כה טובה וכה רחומה.
אבל אז לפתע הבחנתי שאני נשאר קצת מחוץ לתמונה!
אז נשאתי עוד תפילה: 'אלוהים, אנא עשה אותה בדמותי.' והוא שעה לתפילתי. היא ידעה לנהוג בטנדר ובטרקטור, לטפל בחציר ובטבּק…. " ואז האב מביט בחתן ושואל: "אתה מבין מה אתה עומד לקבל?'
החתן הצעיר מחייך במבוכה ומרים את אגודלו, כמאשר שהוא יודע מה הוא מקבל.
"אבל… בעת ובעונה אחת" – ממשיך האב את נאומו – "היא הייתה מאד דעתנית, קשת עורף ורגשנית. אז פניתי שוב בתפילה לאלוהים: 'אלוהים, מספיק כבר עם זה. תעשה אותה עכשיו כמוך.' ואלוהים שעה לתפילתי. הוא הפיח בה את התשוקה לאהוב ולשרת אנשים. היא הקדישה את חייה להיות אחות. היא החזירה אנשים לחיים ממצבי מוות, ואחזה בידי אנשים בנשימת אפם האחרונה. הוא נתן לה לב לבצע שליחות והיא עשתה זו ברחבי העולם. היא דחפה סירות קאנו בנהרות שוצפים, שכבה על קרקעיתם כשכדורים שרקו מסביבה, והכל כדי שתוכל להמשיך ולשרתם.
אבל… עדיין היה משהו חסר. אז נשאתי שוב תפילה לאלוהים: 'אנא… אנא, עשה אותה מאושרת.' ואז היא פגשה אותך."
והאב מצביע על החתן הצעיר וזה לא מתאפק ושולח ידו לנגב דמעה סמויה מעינו.
"אתה רואה את המבט הזה על פניה של בתי?" הוא שואל את החתן ולא מחכה לתשובה. "מעולם לא ראיתי את זה עד שהיא פגשה אותך. אני אסיר תודה לך על כך.
היום אני נותן לך את הדבר הטוב ביותר שיש לי לתת. אני רק רוצה שתדע, לפני שאני עושה זאת, כמה קשה עבדנו – אלוהים ואני – כדי להכינה עד לכאן."
ואז האב לוקח נשימה עמוקה ומסיים: "אז פיליפ… כשאני כאן מוסר אותה לך… אני מאמין שלא תתנגד שאתן לך עצה קטנה אחרונה – אני ואלוהים עבדנו קשה…. דיר באלאק… אל תפשל!"
(סרטון שהועלה ביו-טיוב, כחמישה מיליון צפיות)
ואני, שכבר חיתנתי שנים מארבעת ילדי זוכר כל כך בבהירות את התחושות המעורבות הללו. אתה מצפה כל חייך לרגעים הללו של 'עוּף גוזל… חתוך את השמים', ואז כשזה קורה… יחד עם תחושת הרווחה… מגיע הקושי הזה של העברת הדגל…
שתהיה שנת 2014 מלאה רק בשמחות, בחתונות ובהעברת דגלים שכזו…
(למי שרוצה לצפות במקור -וכדאי – אני מצרף בבלוג את הסרטון)
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 26 בדצמבר 2013
"העברת הדגל" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה השלום והברכה.
כל מילה בסלע,אמת לאמיתה.
ההרגשה הכי טובה גם מהולה בסוג של שמחה, וגם סוג של עצב.
כמה שזה נכון.
תודה לך.
שוקה שלום,
ראשית תודה על פוסט נפלא!!!.
אני כל כך מזדהה עם מה שאמר האב לחתנו – בתי עומדת להינשא בקרוב. עם כל משפט שהוסיף האב, רמת ההזדהות שלי עם דבריו הלכה וגברה עד למצב של לחלוחית בעין, הרגשתי היתה שהאב מדבר על הבת שלי! ולא על הבת שלו, ממש כך.
שוב תודה.
בוקר טוב שוקה,
ושוב פוסט נהדר שלך, ואני שרחוק מלחתן את ילדיי (עדיין בבית ספר יסודי) למרות שלא חשתי את הדברים הנאמרים על בשרי, יכול להתחבר אליהם וככל שהימים עוברים והילדים גדלים ואני רואה כמה אנחנו משקיעים בהם, פתאום מגיע מישהו/מישהי ולוקח/ת אותם והדאגות לא מפסיקות כנראה כי אנו רוצים שימשיך להיות להם טוב. נראה לי קשה מאד המעבר הזה שמישהו/י מוציאים את הילד/ה מהקן לקן אחר.
טוב יש לי עוד זמן להנות מהם.
שבת של שלום
מצויין
זה מיועד למי שיש אלוהים בליבו
לא משנה מאיזו דת
הבעיה שהיום גם לדתיים (שלנו) אין אלוהים בליבם
הי שוקה,
אני אומר ש: "הדמעות הן היהלומים שאלוהים נותן לנו", וקיבלתי ממך שתיים היום…, אתה מצליח לגעת בנימי הנפש שלי ושל כל אדם שקורא אותך, ובזה אתה הופך את העולם למקום טוב יותר לחיות בו.
ואני שדומע עכשיו, מודה לך וכל כך שמח שפגשתי אותך.
ראיתי את הסרטון בדיוק זמן קצר לפני שחיתנו את הבת היחידה (מתוך 4) שהתחתנה.
ולאור זה אמרנו אנו את נאום הברכה לחתונה.
את אלוהים הוצאנו מהברכה
אמרנו שהבת מציירת כמו סבתה זו
מספרת סיפורים כמו סבא זה
ובסוף אמר אבי הכלה: אני ואמה השקענו הרבה בילדה הזו שתהיה מאושרת, תמשיך עכשיו אתה
ומה יהיה? עוד לא עברה שנה אחת מהחתונה, נקווה לטוב
קראתיועקבתי בדאגה עד שהגעתי לסופו הנהדר של הסיפור. אני, שחתנתי את כל ילדי (3) שמחה לומר שבני זוגם ממלאים את ההנחיה כאילו קבלוה מאותו האבא.
תודה לך.
היי שוקה
כל כך יפה ומרגש ואני עדיין לא חיתנתי את ילדיי ומצפה לזה בקוצר רוח – למרות שהם כל הזמן מזכירים לי את גילם הצעיר.
כל כך נוגע ללב . יהי רצון שאלוקים יעניק לכל אחד צאצאים שהוא יוכל רק להתגאות בהם, לאור מה שהתרחש השבוע עם קבוצת נערים חסרי חמלה. שירבו שמחות בישראל
תודה רבה ושבת שלום.
מרגש כרגיל.
מאחל לך שתמשיך לרגש אותנו בסיפורך הנפלאים, ומאחל לך שתמשיך בשנת 2014 לשתף אותנו בסיפורים חיוביים מהחיים.
ישראל
שוקה, מרגש כרגיל,
ושוב, כשאני רואה את הסרט וחושב על שתי בנותי אני מבין מה עובר בראשו של האבא הזה. לא יודע כיצד אגיב ביום חתנתם, יודע שאני כבר דואג כשאני רואה את הנעשה סביב.
תודה, מדהים ויפה (והפעם עם הוכחת סרט שזה אמיתי).
שבוע טוב, יהודה
נ.ב. כמובן שלמשפט הסיום יש שתי משמעויות 🙂
לשוקה היקר,
פשוט מקסים ונכון ובעיקר מרגש עד דמעות. צפיתי בסרטון ובכיתי.
תודה לך על הזיקוק המזוקק והנוגע הזה.
פוסט מקסים.נחשתי אליך היום בפעם הראשונה ונרשמתי כמנויה.
ואיזה עולם קטן גם אני מכירה את מיכל אוסטין.
הי שוקה.
גיליתי את האתר רק לאחרונה אבל אני מנסה להדביק את הפער ולקרוא עוד ועוד סיפורים בכל הזדמנות.
חלק מהסיפורים מביאים לדמעות וחלקם לפרצי צחוק שקשה להרגיע. אבל כולם נוגעים בלב ובנשמה!
לאחרונה הבאתי חלק מקטעים אלו כקובץ סיפורים לחברי בעבודה והכתובת של האתר כבר הועברה גם לאחרים שאינם איתי במשרד…
תודה מכל הלב והנשמה:-)
שרון