רז מינץ
את הסיפור הזה שידרתי בערב יום הזיכרון האחרון ברדיו ומשום מה לא העליתי אותו כפוסט בבלוג. לא מעט מאזינים פנו אלי בבקשה להעלותו לבלוג וכך אני עושה.
מידי פעם אני מעלה סיפורים שעוסקים, כל סיפור בדרכו, בצירופי מקרים מוזרים. אין לי כוונה להפוך למְקבצם של סיפורים מיסטיים, אלא רק לתהות פה ושם על מוזרויות שקיימות בעולמנו הקטן וכל אחד ייקח מזה כרצונו.
לפני כמה שבועות אני מקבל מייל מאורה לאפר- מינץ, בזו הלשון: "אני מאזינה לפינתך וסיפרת על צירופי מקרים, שאני קוראת להם הזויים. חשבתי ביני לבין עצמי לשלוח לך מייל, להוסיף עוד סיפור לאוסף, אך כהרגלי… דחיתי. והיום אמרתי… שבהתקרב יום הזיכרון… זה הזמן."
והנה מה שאורה מספרת:
כשנהרג רז, בני השלישי, הייתה אחותו גל סטודנטית בירושלים. מבין בני המשפחה היא הראשונה שהלכה לקבוצת תמיכה של אחאים שכולים (לאחים ואחיות, היא אומרת, אומרים בעברית אחאים).
והנה אח שכול מקבוצת התמיכה שהתיידד איתה התעקש להכיר לה מישהו שלדעתו יתאים לה מאד. "זה מישהו נורמלי" הוא אמר לה "מישהו שלא עבר שכול."
כך היא הכירה את מי שלימים הפך להיות בעלה. צחוק הגורל, לא פעם האחות גל אומרת שבזכות נפילתו של רז היא קיבלה מתנה כזו נפלאה.
יום אחד גיליתי שאימו של חתני, נולדה בעשרים ושמונה במרץ – יום הולדתו של רז.
אינך יודע אולי… היא אומרת לי…. אבל לאימא, יום הולדת לילד מת הוא היום הקשה בשנה, יותר מיום הנפילה.
מישהו, במקום כלשהו, ראה זאת והחליט כנראה שהוא רוצה שאשמח, דווקא בחודש מרץ, דווקא בחודש שבו איבדתי את בני. אולי הוא רצה ללמד אותי לשמוח מחדש.
נכדתי הבכורה, בתה של גל, נולדה ב – 15 במרץ, ארבעה ימים לאחר מכן, עדיין במרץ, נולד לי נכד נוסף מבני הבכור. חלפה לה שנה וב 26 במרץ נולד הנכד השני של בני בכורי.
חלפה עוד שנה והפעם תורה של גל ללדת שוב. תאריך לידה משוער – 16.3. שוב מרץ.
אבל תאריך הלידה הצפוי עובר. עוד יום עובר, עוד יום עובר. והלידה בוששת לבוא.
לאחר כמעט שבועיים, ביום שישי 28 במרץ, יום הולדתו של רז, להזכירכם, אני יושבת עם חברה ועם אלבומי התמונות של רז, כמו שאני נוהגת כל שנה ביום הולדתו. הטלפון הנייד אז מצלצל, שמה של גל בִּתי על המסך."אימא, " היא אומרת, "התחילו לי הצירים."
"אסיים פה ואגיע" אני עונה לה בשקט. אני עם חברה בבית העלמין בצור שלום, שם קבורים חללי הקריות, גל גרה בפרדס חנה.
"נסגור את האלבומים… ותיסעי"? שואלת, פוסקת חברתי.
"לא בוער." אני עונה. "רז נולד ברבע לשש בערב. גל לא תלד קודם".
בצהריים אני אצל גל. הצירים מתגברים, ואז אני אומרת לה: "זהו, קחי את בעלך וסעי לבית חולים. הגיע הזמן". הם נוסעים ואז מתחילה סדרת טלפונים:בני הצעיר מתקשר מביתנו: "אמא… לא תאמיני… התמונה הענקית, הקולאז' של רז שבסלון, נפלה והתנפצה לרסיסים… כך מאליה." הקולאז' תלה שם 5 שנים ללא תזוזה.
חמש דקות לאחר מכן מצלצלים מחדר הלידה: "גל נכנסה לחדר הלידה לפני חמש דקות." בדיוק בדקה שהקולאז' התנפץ לו – אני מהרהרת לעצמי. היש קשר בין הכניסה לחדר הלידה להתנפצות של התמונה? אני מגרשת את המחשבות המוזרות הללו.
ב 15:30 מצלצלת המחותנת לעדכן מבית חולים: "אומרים שעד הערב תהיה לידה".
"רז נולד ברבע לשש" אני אומרת ביובש בלי להתבלבל.
ב – 10 דקות לשש מצלצל חתני: "מזל טוב, סבתא, נולדה לך עוד נכדה".
תהל, נכדתי הרביעית, בחרה להיוולד דווקא ביום הולדתו של רז, בדיוק בשעה שבה הוא נולד.
רז נהרג ביום שישי. וכשתהל נולדה יום הולדתו חל גם ביום שישי.
"אז… אתה רואה…מישהו למעלה מכריח אותי לשמוח במחצית השנייה של חודש מרץ." כך מסיימת אורה את סיפורה.
רז מינץ נהרג בליל שבת השניים בנובמבר 2001 עוד בטרם מלאו לו עשרים שנה. הוא היה מפקד מחסום בין עופרה לבית-אל ונהרג מאש שנורתה מרכב שהתקרב למחסום.
יהי זיכרו של רז מינץ ברוך.
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 6 ביוני 2013
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
אני עם דמעות בעיניים. יהי זכרו ברוך ויהיו חייהם של כל הקרובים לו מלאי שמחה ואור.
הי שוקה,
פשוט אין מה להגיד, יש לפעמים אירועים כאלה שבהם המילים הופכות להיות חסרות חשיבות…, ויש אותך שיודע לחבר להן את המשמעות.
תודה על השיתוף
קיבלתי במייל סיפור על יהודי האי זקינתוס. רוצה להעביר אליך. מה כתובת הדוא"ל?
הי שוקה
מרגש עד דמעות.
אני מאמינה שאין בזה מקריות,הכל מכוון.
כל כך הרבה אושר והתרגשות עוטפים את התאריך הכואב הזה של נפילתו של רז,
אין ספק שיש בזה משמעות ואולי אפילו נחמה.
אורה,תודה שחלקת איתנו את סיפורך המיוחד וה״נוגע״ כל כך.
מצמרר, מרגש ומלווה בכאב המהול בשמחה ואושר.
כמו תמיד שוקה, הסיפורים האנושיים שאתה מפיץ לנו נותנים השראה ועומק חשיבה.
תודה ענקית
שוקה , סוף שבוע טוב !!
ספור נהדר , כן אמונה , לא אמונה , מצא מאוד חן בעיניי ! חבוק חם !! עומר !
פעמיים הקשבתי בשידור ותודה על העלאת הפוסט כאן.
כל יום שישי זמן איכות עם שמעון פרנס וחברים.
תודה
שוקה בוקר טוב
ספור מרגש ומיוחד .
תודה לך וכמובן לאורה ששיתפה אותנו.
שבוע טוב – שרה