המקלדת של אמא
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 256 שם.
יש הרבה דרכים שבהן אמא יכולה להבהיר לבן שלה: 'אתה יקר וחשוב לי, ואעשה הכול למענך'. אבל נדמה לי שאמא אחת בקנדה מצאה דרך מקורית אחרת.
האנטר פלטשר הוא ילד בן 11, מניו-ברונסוויק שבקנדה. הוא ילד על הרצף האוטיסטי, שאינו יכול לדבר. הדרך העיקרית שלו להביע את עצמו, לספר מה כואב לו או מה הוא אוהב, היא באמצעות טאבלט מיוחד עם תוכנת תקשורת (AAC device).
אבל לטכנולוגיה יש מגבלות. במקומות מסוימים אסור להשתמש במסכים, ואי אפשר להכניס את הטאבלט לבריכה שם הוא נמצא עם אימו כמעט יום ביומו. וכך, בכל פעם שהמסך של האנטר מוחשך, או לא היה לידו, נעלם גם הקול שלו, נעלם לו הקשר עם אימו, והעולם שלו נסגר.אימו של האנטר, ג'סיקה, לא יכלה לשאת את המחשבה שהבן שלה נתקע חסר אונים וללא קול. בדרך אקראית צץ לה רעיון לעשות משהו יוצא דופן.
באחד הימים היא ישבה עם הבן במסעדה, כשבטאבלט של האנטר דעכה הסוללה. היא ביקשה מהמלצר דף נייר ועט, וכתבה על הנייר את האלף בית, כדי להמשיך ולתקשר עם הילד. האנטר נראה לה מתוסכל ועשה לה סימן שתצייר לו מקלדת, אליה הוא רגיל. הוא החל לסמן לה על המקלדת המצוירת מה הוא רוצה להזמין. זה היה הרגע שהציף בה רעיון פשוט שהיא בעצמה הופתעה שלא חשבה על זה קודם – היא תקעקע על זרועה מקלדת מחשב עם כל האותיות.
'זה תמיד יהיה עלי,' היא חשבה 'זה לא מצריך סוללות ואפשר להיכנס עם זה לכל מקום.'
כבר למחרת היא פנתה למקעקע, ויצרה קעקוע של מקלדת על הזרוע שלה.
מאותו רגע, הקול של האנטר היה על הזרוע של אמא שלו. בים, בבריכה, בקניון או בבית – הוא רק היה צריך להושיט יד ולהצביע על האותיות שעל העור שלה. לא סוללה, לא מסך, לא טעינה, לא חשש מרטיבות. המקלדת תמיד שם.ועל המקלדת היא הוסיפה גם מקש אחד שלא תמצאו בשום מקלדת אחרת,
מקש I love you. האנטר מצביע על המקש בכל פעם שהוא רוצה להביע לה את אהבתו.
על הזרוע השנייה שלה קעקעה ג'סיקה את המשפט המאד פופולרי בעולם האוטיזם:
love needs no wordsבראיון לטלוויזיה הסבירה ג'סיקה שלילדים אוטיסטיים יש קשיים במגע פיזי. המקלדת המקועקעת גרמה להאנטר לגעת בה בכל פעם שהוא מתקשר וזה כנראה מסייע לו להתגבר על הפחד מהמגע. מחמיא לה שהוא משתמש הרבה במקש 'אני אוהב אותך' הרבה יותר ממה שהוא היה כותב את המילים הללו קודם. זה גם נגיש לו בלחיצה אחת, והוא מבין שעשיתי את זה במיוחד בשבילו. אני מאמינה שהמקש הזה יקל עליו וילמד אותו להביע רגשות.
'ויש עוד נקודה מעניינת,' היא מוסיפה ומספרת 'השימוש בטאבלט אינו פרטי מספיק כי הטאבלט משמיע בקול את המילים שהוקשו. בהקשה על הקעקוע על זרועי זה בעצם דו שיח פרטי בין הבן שלי לביני, וזה יצר המון אינטימיות בקשר בינינו.'(שולי ברק היפנתה תשומת לבי. הוספתי אינפורמציה מהאינטרנט)
כמה פשוט, כמה יצירתי, כמה חכם, וכמה אהבה יש שם. היא קעקעה על זרועה מקלדת כדי שלבן שלה יהיה קול, אבל גם הקול שלה היה שם, בזרוע השנייה, פשוט וברור – 'אהבה לא צריכה מילים'.
צרפתי תמונה וקטע וידאו קצר
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 19 בנובמבר 2026
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.








וואו! איזה רעיון גדול!איזו יצירתיות!אדיר!
לא מוצאת מספיק מילים …
שוקה,
המון תודות על הסיפור. אהבה ענקית מולידה פתרונות…