שתי טבעות

מאז ומתמיד נמשכתי לסאגות משפחתיות או לקורותיהם של חפצים שעוברים מדור לדור. אין תימה שהעדות האישית הזו מפי ידידה טובה, נגעה ללבי:

אני מחזיר אתכם כמאה שנים לאחור, לקוּזְמין, עיירה קטנה ברוסיה בתחילת המאה העשרים. פרעות באֵזור, יהודים נטבחים ושמועה עוברת כי הפורעים בפאתי העיירה. גיטה יינטל, אֵם יהודייה, ממאנת לשבת בחיבוק ידיים והיא נחושה להבריח את בנותיה מהעיירה. היא לוקחת מטבעות מזהב אדום שברשותה, ממהרת לצורף המקומי ומבקשת ממנו להתיך את הזהב ולהכין לה שתי טבעות זהות בהן תוטבענה ראשי התיבות של שמה – GJ . היא אוספת אז את בנותיה – אסתר ופֶרְל, עונדת על אצבען את הטבעות שהכינה ולוחשת אליהן בדמעות: "צאו מהעיירה בנותיי, הימלטו על נפשותיכן. הטבעות הללו תגנה עליכן. אני אהיה בסדר."

אסתר ופרל אוחזות ידיים וחומקות בחסות החשיכה. הן נודדות בדרכים, עוזבות  את אירופה ומגיעות למונטריאול. הן מצליחות למצוא תעסוקה ולימים הן נישאות ויולדות נכדות לגיטה/יינטל, ראה זה פלא, דור נוסף של בנות בלבד. והאחיות הפליטות מקוזמין מחליטות אז למסד מסורת עם הטבעות של אימן. הן מסכמות שהטבעות שקיבלו מאמן תועברנה לבנותיהן בגיל בת המצווה ושעם נישואיהן של אלה, כשטבעת נישואין תחליף את טבעת הסבתא, תעבורנה אלה אז לבנותיהן. הן נשבעות להנחיל זאת מדור לדור. והטבעות אכן מתגלגלות….

אסתר מעבירה את הטבעת לבתה הצעירה גיטה (קרויה על שם הסבתא כמובן) שיחד עם אחותה פייגי הן עושות דרכן לישראל מיד לאחר קום המדינה. גיטה, זו שקבלה את הטבעת, נישאת אבל הולכת לעולמה בגיל צעיר מאד. תכשיטיה נשארים בחזקת בעלה, הקשר אתו מתנתק ועקבות הטבעת מצד השושלת של אסתר אובדים.
פייגי אחותה ממשיכה את השושלת ולבתה הבכורה, גילה, בן אחד ושתי בנות – נועה ושירי (דור נשי חמישי לסבתא גיטה/יינטל). נועה מגיעה לגיל בת המצווה אבל הטבעת הרי אבדה ואין מה להעניק לה…

באותו הזמן… בשושלת פרל (האחות השנייה) עוברת הטבעת מפרל, דרך בִּתה, לנכדתה  ג'ודי. זו מחכה לבחיר לבה, אשר אמנם מגיע, אך לזוג ילדים אַיִן.   ואז מקבלת ג'ודי החלטה – היא מגיעה מארה"ב לבת המצווה של נועה (זו הצברית משושלת אסתר) ומושיטה לה קופסה קטנה: "אין לי ילדים" היא אומרת לנועה "אז אני מעבירה את הטבעת אליך. ענדי אותה והיא תגן עליך." וכך עושה הטבעת דרכה משושלת פרל לשושלת אסתר ובדור החמישי הטבעת מצליבה שושלות…

גילה, אמה של נועה שזה עתה קיבלה את הטבעת, מחליטה אז להגן על הטבעת, היחידה שנותרה מזוג הטבעות. צורף מקומי מייצר עבורה זוג עותקים מדויק מהטבעת המקורית. את  הטבעות המועתקות היא מעניקה לבנותיה, נועה ושירי, ואת הטבעת המקורית, האחרונה שנותרה, היא מניחה בכספת בביתה.

חודש לאחר מכן נפרץ ביתה, הכספת נעקרת והטבעת המקורית השנייה של סבתא רבא רבא גיטה/יינטל, נעלמת גם היא.

ובשושלת פרל… לג'ודי כזכור אין ילדים והטבעת שלה חצתה אוקיינוסים ועברה לשושלת אסתר בישראל. והנה בן אחותה של ג'ודי, בניו-יורק הרחוקה, מגיע לפירקו ועומד להינשא.  הוא מבקש מאמו לבחור עבורו טבעת אירוסין לארוסתו. בחנות תכשיטים קטנה בברוקלין הוא מבחין לפתע שאימו מחווירה. ביד רועדת היא מרימה מהדלפק טבעת מזהב אדום ועליה מוטבעות האותיות GJ . הוא שומע את קולה הרועד של אמו חוקר את המוכר למקורה של הטבעת וזה משיב לה בגמגום שהטבעת נמכרה לו מישראל. האֵם רוכשת את הטבעת ללא מיקוח, היא יודעת את המקור, ויומיים לאחר מכן העלם הצעיר  עונד את הטבעת על אצבעה של ארוסתו כשאמו מוחה דמעה בסתר.

וכך, בדרך לא דרך, עושה הטבעת את דרכה חזרה משושלת אסתר לשושלת פרל, והטבעת שלנו שוב מצליבה שושלות…

הסיפור הנ"ל סופר לי בהתרגשות רבה ע"י גילה שלא זכתה לענוד את הטבעת אבל בנותיה זכו גם זכו. הסיפור כולו נכון לכל פרטיו להוציא את חלקו האחרון בברוקלין שהוא עתידני ושייך ליד הדמיון הטובה. ואולי יד הדמיון הזו תעזור לטבעות המקוריות להימצא ולשוב לחיק המשפחה, למשחק השושלות…

יהיה זכרה של גיטה/יינטל ברוך… ושלא נדע עוד פרעות… 
(אני מצרף בבלוג תמונה של הטבעת המשוכפלת ותמונה של אסתר, היחידה שנמצאה מאז)

זִקּוּקִין דִי-נוּר
שוקה יום חמישי, 31 במאי, 2012

"שתי טבעות" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה

זוהי אסתר, בתה של גיטה ינטל

זוהי אסתר, בתה של גיטה ינטל

אחת מהטבעות המשוכפלות עם שילוב האותיות G J

אחת מהטבעות המשוכפלות עם שילוב האותיות G J

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

beautiful story as your stories always are… I relate to this story as all my father and mother's family jewelry from the Holocaust and and family heirloom were also stolen, and I have searched many stores for them in hope maybe one day they will show up… I was so heartbroken when all this happened, but I could hear my father's words to me… YOU are lucky to have had them for the time you did, and so did we… move on forward in life with great memories and make new ones:) so sometimes we just have to cherish words and memories as heirlooms to pass down ot our children:) he was a very wise man indded

נפלאות דרכי האל….

תודה, שוב, על סיפור מחכים חיים ועל האדרת הטוב האנושי,

תודה, יהודה

היי שוקה,
תודה על סיפור מרגש.
אני מאחלת לעצמי שאמצא כך את טבעת האירוסין עם MOON STONE שהעניק אבי לאמי לפני קרוב לשמונים שנה ואשר נגנבה (יחד עם כל התכשיטים, ירושתה של אמי) מדירתי בקיץ שעבר…
שבת שלום, ירדנה

שוקה שלום
תודה על כל הסיפורים המרגשים ,המאשירים והמלמדים שלך.
הסיפור הזה מזכיר סיפור אישי מרגש לא פחות.
אימי(מינה), קבלה מאימה שגרה בקיבוץ בצפון, טבעת בצורת לב לפני שנים כשהייתה תיירת בישראל.חזרה עם הטעבת לרומניה ונתנה לי אותה כשהייתי בת 12.עליתי ארצה ,התחתנתי.יש לי בת ובן.בבת מצווה של הבת,סבתא(מינה)בקשה את הרשות להעביר את הטבעת מהיד שלי לבתי.
מאוד התרגשנו וצילמנו את ההעברת הטבעת מדור לדור…על הטבעת היו כתובות אותיות "א"ו"ד".
אלה בדיוק האותיות של השם של בתי!
סבתי חיה(ז"ל) לא ידעה לקרוא ולכתוב,אימי(ז"ל)למדה עברית בארץ.לא שמנו לב על האותיות שעל הטבעת אלה אחרי שבתי קבלה את הטבעת…

שלום שוקה .
סיפור נהדר ומרגש מאד.
עד כמה חזקה מילה של אמא
כשאמרה כי זו הטבעת היא זו שתשמור
עליהן ,שמירה לדורות.
תודה .

סיפור מקסים שוקה
תודה ושבת שלום

שוקה כמו שכתבו כולם הסיפור מרגש מאד. הטבעת הזכירה לי את סבתי. היתה לה טבעת מכסף מיוחדת מאד. סבתי סיפרה לי שהטבעת היתה איתה בבריחה מכפר לכפר לצורך השרדות ברוסיה בזמן המלחמה אך כיוון שהיתה רק מכסף לא הייתה שוות ערך לכלום. בסוף ימיה, בבית אבות גריאטרי שבו אושפזה נעלמה הטבעת מאצבעה. בזמן הלווייתה נגשה אלי בת דודתי וענדה לי טבעת. היתה זאת הטבעת של סבתא. אך לצערי כעבור זמן נעלמה הטבעת שנית. הטבעת של גיטה ינטל הזכירה לי את הטבעת של סבתי.

שלום שוקה
מצפה תמיד לסיפורים שלך והם אף פעם לא מאכזבים
מאחלת לכולנו להמשיך ולהנות מהם עוד שנים ארוכות
כל טוב ושבת שלום
ציפי

היי שוקה יקר,
הסיפור יפה ופשוט גרם לי להיזכר בשתי סבותיי האהובות- וזה מה שעשה לי כיף- תודה.
שתמשיך להפתיע כל פעם מחדש…
מעריכה מאוד- שולי.

היי שוקה,
כמו ברוב התגובות דלעיל – גם לי הזכיר הסיפור המרגש הזה סיפור משפחתי:
בשנת 1991 יצא בעלי שהוא יליד בלרוס כשליח הסוכנות היהודית לחודש ימים כיועץ עליה. בסיום השליחות הקצרה הצטרפתי אליו לאחד הטיולים המרתקים שעשיתי מימי. במהלך הביקור שהיה למעשה טיול שורשים – פגשנו את דודו המבוגר של בעלי ובתום המפגש הוא מסר לנו שני גביעי יין מכסף שלדבריו עברו במשפחה מדור לדור והוא רוצה לתת אותם לנו כדי שיגיעו לארץ ישראל. לצערנו – שלטונות המכס בבלרוס לא התירו לנו להוציא את הגביעים ונאלצנו להחזיר אותם לדוד. אבל – כעבור שלוש שנים – נשלח בעלי שוב לבריה"מ לשעבר – הפעם לשליחות דיפלומטית. מכיוון שלדיפלומטים יש חסינות – לא בדקו את חפצינו בעת היציאה לארץ וכך הגיעו שני הגביעים הקטנים לארץ ישראל וכמובן יעברו לבנותי – כל אחת תקבל גביע כמזכרת לדורות הבאים.
שבוע טוב
אהובה רוזן

תענוג לנפש כל זיקוק המשך כך לשגר אלינו זיקוקין אלו

שוקה בוקר טוב

תודה על הסיפור המקסים , אני ממשילה את הטבעת לערכים שאנו מקנים לילדנו ומעבירים מדור לדור ומקווים שבדרך לא יזלוג מזה משהו, שהערכים לאהבה ולמוסר לא תהיינה מזוייפות אלה אמיתיות
וכנות.
ושוב תודה ויום נפלא – שרה

שווה לקרוא
סיפור קצר לקראת שבוע הספר על זהב
http://drorb.wordpress.com/2012/06/05/%D7%96%D7%94%D7%91/

אהבתי את הסיפור
ואני מקשיבה כל שישי לפינה אצל פרנס
לצערי מכת הגניבות לא פסחה על ביתי
ממנו נגנבה מגילת אסתר עשויה קלף
ובתוך בית מגילה מכסף שיוצרה ע"י אומן בוינה
ב1921 לכבוד הולדת חמי ליאון
המגילה הוענקה לי ע"י חמי כיום בן 92
על המגילה חרוטות המילים " בכור ליאון בצלאל 1921 "
מי ייתן וסיפורי יתגלגל כזיקוק דינור
ויחזיר אלי נכסי מורשת
תודה תודה
אתי

שלום שוקה
הספור על שתי הטבעות הזכיר לי ספור של אדם ברוך "הנה שתי ידיים נוספות" על חנות לתשמישי קדושה בניו יורק אחרי המלחמה בה מחזיק מר טרוני, בעל החנות, אצבע מורה מיוחדת במינה…את הספור אשלח לך בקרוב.
יישר כוח

שלום לך שוקה
כמאזינה אדוקה של התוכניות עם שמעון פרנס קיבלתי את הזכות וההנאה להכירך ולהתמכר לסיפורים המדהימים שאתה מצליח לאסוף מכל אחד ומכל מקום.
השבוע, שבוע הספר ויש לי הכבוד למכור את ספרך בדוכן של אורנית לספר למה כדאי לקנות את הספר כדי לקבל אותו כמתנה ואף לתת אותו במתנה.
סוג של הנאה צרופה.
אני מאחלת לך עוד הרבה שנים לעוד הרבה יותר סיפורים.
יישר כח
דפנה

שלום שוקה,

סיפור מקסים.!
(התבלבלתי קצת בדורות ואז קראתי שוב)
שוקה מהתגובות אני מבינה שכמט אין אדם שלא פרצו לביתו
וגנבו דברים עם ערך רגשי בדיוק כמו שקרה לי. הרבה פעמים
אני מדמיינת שאמצא משהו בחנויות שמחזיקות אנתיקה.
אולי עוד אמצא?!

יום טוב לך
שולה מאזינה קבועה

איזה גורל מדהים!
כן, קורים זברים כאלה, כשם שאנשים זוכים להיפגש לאחר המון המון שנים. ממש מרגש.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)