קסם המקרה
לשוב ולראותו
כבר כתבתי כאן שאני אוהב את סגנון כתיבתו של אשכול נבו. אני מתחבר לרגישותו לאנשים וללב הקשוב שלו לליקוט אנקדוטות חיים קטנות. במוסף ידיעות של חג הפסח האחרון פורסם סיפורו הבא. הנה תקציר ממנו. מחוויותיה של מפונָה בצפון.
אנאנדה – המטפלת של אמא שלי
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 181 שם. לפעמים דברים קורים מכיוון בלתי צפוי לחלוטין. אתה אפילו לא חושב על זה. זה בכלל לא נמצא בתחום של ד' אמותיך. כך קרה לאָנָאנְדָה, המטפלת של אימי, בסיפור הבא שכתבה ושלחה אלי אגי רֶגנר: אמא שלי התעקשה שנים שהיא לא רוצה […]
את חכי לי
את הסיפור הבא, שהמקריות השזורה בו היא כמעט בלתי נתפסת, שמעתי לראשונה ממנו. זהו סיפור שמאחורי שיר, שהוותיקים מבינכם מכירים גם מכירים. 'סיפור פתלתל,' אומר לי עפר, 'אנסה לפשט אותו.'
קונסטנטין סימונוב הוא משורר רוסי שבשנת 1941 כותב פואמה לאהובתו, אלמנת מלחמה, ולנטינה סֵרובָה…
דרישת שלום מאבא
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 105 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט את ירון אינני מכיר. לפני כמה שבועות הוא שולח אלי מייל, מגדיר עצמו כפריק של רדיו ומחמיא לפינתי בגלי צה"ל. ירון הוא במאי תיאטרון, חי כבר שנים רבות בשטוטגרט שבגרמניה. יליד הארץ לְאֵם ממוצא תימני (דור שביעי בירושלים) ולאב […]
משא של עשרים ושלוש שנים…
אריה רוזנברג הוא עיתונאי שכתבותיו מתפרסמות בג'רוזלם פוסט, בוואלה, ב YNET ובמסע אחר. בפברואר 1997 חייהם של דבורה ואריה ספגו מכה נוראית – הם שכלו את צעיר בניהם, שחר, באסון המסוקים מעל הישוב שאר-ישוב. כשאתה פוגש את אריה אינך יכול שלא להתרגש מהציוריות שלו, ומהעירוב המטורף הזה של תשוקה לחיים, ולהנצחת בנו האהוב שאיננו. את […]
זיכרון בימי קורונה
הנה סיפור קטן ונוגע ללב משולי אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל האחרון ואולי הסוריאליסטי, שבו ננעלו שערי בתי הקברות בגלל מגיפת הקורונה. את תמר שובל-קידרון היכרתי לראשונה לפני כמה שנים. חברוּת חדשה שצמחה. אני עדיין זוכר את מילותיה הראשונות כשפגשתיה והתעניינתי בעיסוקה והיא ענתה בחיוך: 'אני עובדת בכביש', הגדרה מעניינת למהנדסת כבישים. בנובמבר 1970 שיכלה […]
'יכולים אחרת'
אילנה לֶשֶם היא אישה מרתקת, עוסקת בליצנות רפואית ויעודה עזרה לילדים חולים. היא מִתְניידת בכיסא גלגלים. את הסיפור הבא היא כתבה לפּוֹד-קאסט עם חזי אליהו, והוא שודר בטלוויזיה החינוכית. הנה תקציר: בארוחת השבת, בפעם המיליון, שאלה אותי אמא: "נֹגה, איך זה שבחורה מוכשרת כמוך אינה מוצאת קשר זוגי משמעותי?" זזתי באי-נוחות בכיסא הגלגלים. אחותי […]
דוד גוטמן
'לך ותדע איזה סיפור מתחבא מאחורי כל אדם' – קלישאה? מתברר שלא. גם אני, שאוזנַי כרויות לסיפורים, ושחשבתי שכבר סחטתי את הלימון מכל סביבתי הקרובה, הופתעתי. חיים גוטמן הוא חבר קרוב שלי כבר למעלה מארבעים וחמש שנה(!). גרנו אז בערד, עבדנו באותה החברה ומאז אנחנו חברים קרובים. חשבתי שאני מכיר אותו לפני ולפנים. לאחרונה נפגשנו […]
לשוחח עם קבצנים
מעולם לא הייתי איש של טקסים נוצצים באירוסין ובחתונות. איני מתחבר לכל הרעש והצילצולים שבטקסים הללו, ותמיד חשבתי מדוע לא להפוך את היוצרות – להינשא בצינעה ואת ההתלהבות, המֶחֱווֹת והצילצולים להביא לחיים שלאחר מכן, שם אנחנו בדרך כלל כל-כך חסרים אותם. כשנישא יוני, בן-דודי, הוא עמד מול המשפחה והחברים ביום חתונתו ואמר: "אני מאחל לעצמי […]
זרעים נישאים ברוח…
נכחתי בהרצאה מרתקת של שופט ירושלמי בדימוס לדיני משפחה – מנחם הכהן. הוא נגע בסוגיות מעניינות בדיני משפחה שמְזמנים לנו החיים המודרניים. "הרי משפחות של היום אינן בהכרח המשפחות הרגילות של פעם." הוא פתח ואמר. "היום יש שני אבות וילד, שתי אמהות וילד, אֵם יחידנית, ילד מתרומת זרע, ילד מהקפאת ביציות, אמהות פונדקאיות ועוד כהנה וכהנה, […]
אגם טִיטִיקָאקָה
אגם טִיטִיקָאקָה בגבול פרו/בוליביה, נחשב לאגם, הניתן לְשֵיט סירות, הגבוה בעולם – 3,800 מטר. לפני כמה שבועות טיילתי בפרו ובוליביה ופקדתי את האגם. הרבה אגדות רצות על האגם, על אִייו הצפים, על קדושתו לאינדיאנים ועל קורבנות אדם המועלים לאגם לְרָצוֹתו מהצפותיו. שבוע לאחר מכן, בדרכי ארצה, עצרתי לביקור אצל ידיד טוב בקוסטה ריקה. בוקר אחד, […]
כוח המשיכה של התפוזים
מאז ומתמיד יש לי משיכה לא מוסברת לסאגות משפחתיות. אין תימה שגם הסיפור הבא משך את תשומת ליבי. מיכה מושיוף, דור שנים-עשר(!!) בארץ מצד אביו, נשוי לשרון, שעלתה ארצה כצעירה בריטית בשנת 1976. אתה יושב מולה ואינך יכול להתעלם ממבטאה האנגלי ומגינוניה הבריטיים. "עם כל התרבות הבריטית המעודנת," אני שואל אותה, "איך את מסתדרת […]
הפַּאטְרִיָּה
פַּאטְרִיָּה (בלטינית = מולדת ) הייתה אוניית גירוש בריטית שרוכזו עליה מעפילים משלוש אוניות שנתפסו בנובמבר 1940 ליד חופי ישראל, במטרה לגרשם למאוריציוס. על מנת לעכב את הגירוש הטמינה 'ההגנה' פצצה באוניה בעת שזו עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק קל. הנזק היה גדול מהמתוכנן והאנייה טבעה. מאתיים מעפילים וחמישים חיילים בריטיים מצאו בה את […]
ללא מילים
הקדמה קטנה לטובת רבים שהתעניינו – אסופת סיפורים נוספת שלי, שאת רובם ככולם ניתן למצוא כמובן בבלוג, קרמה עור וגידים והתאגדה לספר נוסף תחת הכותר 'מגע הקסם האנושי'. מהשבוע הספר נמצא בכל חנויות הספרים וניתן גם להשיגו באתר ההוצאה לאור בקישור הבא: http://www.bookme.co.il/ItemInfo.aspx?Barcode=277-1723 ולזיקוק של היום: שלמה גולן (גולֶנדְזִינר) עוסק בהוראה ומאמין בכל הלב שניתן […]
יסמין
'על הניסים ועל הנפלאות' אנחנו מזמרים בחג החנוכה, אז הנה עוד סיפור נפלאות, מאותם הסיפורים ההזויים, שמתויקים אצלי תחת הכותרת 'קסם המיקריות'. אלון עדה, שאיני מכיר, כותב לי: "ישנם אירועים בחיינו שאם היינו קוראים עליהם היינו חושבים שזה מופרך, בלתי הגיוני בעליל. ראה את החוויה הזו שעברנו": אני לוקח אותך עשרים ואחת שנים לאחור. […]
תיזמון
את עופרה לא היכרתי. יום אחד היא שולחת לי מייל: "שמעתי אחד מסיפוריך בפינתך ביום שישי בגלי צה"ל. חתמת בתובנה על מסורת ושמעון פרנס התעקש על התיזמון. ולמחרת היום משהו טופח על פני במקריות מטורפת ומציף ומעלה את נושא התיזמון. במוצאי שבת, יום לאחר ששמעתי את השיחה בינך ובין פרנס, אני ישובה עם שתיים מחברותיי […]
להחמיא
לפני כשבועיים אני מקבל דואר אלקטרוני ממישהי שאיני מכיר בשם אורית לוי. "יש לי משהו מעניין לספר לך…" היא כותבת ומשאירה מספר טלפון. כמה ימים לאחר מכן אני יוצר אתה קשר טלפוני, וכך היא מספרת: נולדתי וגדלתי בראשון-לציון ובשנות התיכון למדתי בגימנסיה הריאלית ששם. בגימנסיה זכיתי למחנכת נדירה בשם חנה שוהם. אני מדברת על […]
כל אדם – עולם ומלואו
אני בארה"ב בחוף המערבי, משוטט להנאתי ברחוב מרכזי של עיר גדולה וגם היא מאוכלסת, רחמנא ליצלן, בהומלסים בפינות רחוב. 'מה מסתתר מאחורי הזקן העבות, העור השחום מהשמש והסדוק מהקור? מי הם היו לפני שהגיעו לרחוב?' חולפת בי מחשבה. ודבורה כהן, שאיני מכיר, קוראת את מחשבותיי מרחוק, ושולחת אלי לינק לסיפור המיוחד הבא: במשך 35 […]
גבורים שקטים
לפני כמה ימים, בעקבות סיפור שהעליתי לשידור ברדיו ואולי בגלל הקרבה ליום השואה יצר אתי קשר אדם בשם יוסף מץ מקריית מוצקין. יוסף בשנות השמונים המאוחרות שלו, יליד הולנד, ועדיין לאחר ששים שנה בארץ אפשר להבחין בשרידי מבטאו ההולנדי. וכך הוא מספר: רעייתי ואני נמצאים בחבורה של יוצאי הולנד, היוצאים מידי פעם לבלות ולטייל יחדיו. […]
טרייסי וורשאל
לפני כמה ימים אני סועד עם חבר במסעדה תל אביבית. בשולחן לידינו ישובה קבוצה של חברים, גברים בלבד, שכנראה סיימו כבר את הארוחה והם מבקשים מהמלצר חשבון אחד לשולחנם. כשהוגש החשבון כולם שלפו כרטיסי אשראי ורק אחד מהם, שישב קרוב אלי, הבחנתי שהוא מפשפש בכיסיו באי נוחות כמי אינו מוצא את ארנקו. שמעתי אותו אומר […]
זהירות בדרכים
אני לוקח אתכם כחמש שנים לאחור, לתאונת האופנוע שבה קיפח את חייו אבי כהן, הכדורגלן יְדוע-השם. לאחר מותו ישבה בקיבוץ גת שבדרום הארץ בחורה צעירה בשם שמחה כהן-לב ושרבטה לעצמה מכתב מעולמה הכאוב האישי. ובאחד מימי השישי מקשיב בעלה של אותה הצעירה לְסיפור שסיפרתי בפינתי בגלי צה"ל על צירוף מקרים מוזר, הוא שולף ממגירה שכוחה […]
עדיין בענייני חנוכה…
צביה לושה שלחה אלי מניו-יורק קטע וידאו קצר שקבלה מבתה. בקטע הווידאו מספר רב בדרשתו, ואיני יודע את זהותו והיכן זה צולם, את הסיפור הבא. הנה בתרגום חופשי שלי מאנגלית ובשינויים קלים: אברהמ'ל גרינבאום איבד בשואה את כל משפחתו. הוא היגר לארה"ב ובמרירותו ניסה להתרחק ככל האפשר ממקומות שבהם הייתה השפעה יהודית. כך הוא הגיע […]
"מקריות היא שם הפסבדונים של אלוהים"
באחד מימי שישי בעוד אני מסיים לשדר את פינתי בגלי צה"ל אצל שמעון פרנס, הוא מבקש שאשאר: "אתה מעלה מידי פעם," כך הוא אומר לי "סיפורים שיד הגורל בוחשת בהם, ואני רוצה שתשמע ממקור ראשון את הסיפור ההזוי הבא." והוא מעלה על הקו את יהודה הכט, מורה דרך ומדריך טיולים ותיק בארצנו, שמספר את הסיפור […]
פגים ואנושיות
לפני כמה ימים שולח אלי בחור בשם נֹעם שֹורק, שאיני מכיר, מייל מפריז. 'אני נמצא בנסיעה עסקית בצרפת,' הוא כותב לי, 'ואני בדרכי חזרה ארצה. לפני דקות ירדתי מהמונית שלקחה אותי מהמלון לשדה התעופה שארל דה-גול ומשהו קרה שריגש אותי מאד. נרשמתי לטיסה, עברתי את הבידוק הביטחוני ואני יושב לכתוב לך כשההתרגשות עדיין אופפת אותי.' […]
עץ התאנה
את צירוף המקרים המיוחד הבא סיפר לי קורא/מאזין, שבקש להישאר בעילום שם, ואכבד את רצונו. בסיפורו הוא לוקח אותנו בדיוק ארבעים ושתיים שנה לאחור, סוכות, אוקטובר 1973, מלחמת יום הכיפורים: 'בעשרה באוקטובר 1973 ממש ערב חג סוכות, באחד מרגעי ההפוגה של הקרבות ברמת הגולן עוצרת יחידה שלימה של נגמ"שים של כוחותינו לחנייה, מזרחית להר […]
מקווה ישראל
לפני הסיפור עדכון קטן: הרבה בזכות קוראים נאמנים כמוכם ומעט התמדה הפכתי עם השנים להיות מוּכּר כ'איש של סיפורים', וככזה, הוזמנתי השנה ע"י יוסי אלפי להופיע בפסטיבל מספרי הסיפורים בחול המועד סוכות. ביום שני 28 בספטמבר בשעה 21:30 אני מעלה מופע – 'זיקוקין די-נור, סיפורים ומנגינות' – יחד עם נגנית חליל-צד (אנה גברילוב). אם מסקרן […]
נתן בהם סימנים…
אתחיל בכמה מילים משיר שאת נעימתו רובכם מכירים, ואולי לא בהכרח את המילים שכתבו/תרגמו אחינועם ניני וגיל דור: "סתם, חיוך ללא סיבה תום, ימים של אהבה… צחוק מאיר את השמיים, מזכיר שהמשחק נמשך והחיים יפים כל-כך. עם הקסם שבלב, בוא נשכח את הכאב רק עוד רגע ובינתיים, נזכור שהמשחק נמשך והחיים יפים כל-כך." אני […]
הצלקת
גילה, שאיני מכיר, ולאחר מכן רונן לין שאני מכיר שלחו אלי סיפור. 'זה מסתובב ברשת' הם כתבו לי, 'איננו יודעים באם הסיפור נכון.' הנה תמצית מהדברים בשינויים קלים: "חברה טובה של אמי" כך מתחיל הסיפור, "כמו חברות טובות של הרבה אימהות שבנותיהן טרם נישאו, הפצירה בי שאסכים להיפגש עם בחור. לדבריה הוא בחור נהדר, חברותי […]
מעיל ירוק
שרונה וגילי חריש הם מסוג האנשים שאני קורא להם 'אנשים טובים'. שניהם עורכי דין מצליחים, אנשי משפחה טובים… שיום אחד החליטו שהם רוצים לתרום משהו לכך שהעולם יהיה טוב יותר. וכך, לפני כמעט שלושים שנה, הם הקימו את עמותת 'לָשובע' – ארגון סיוע הומניטרי שלא למטרות רווח המפעיל שירותי סיוע לשכבות אוכלוסייה מוחלשות, מעונות לדרי-רחוב […]
וימפל
את פרופסור שולה פרוש, לשעבר מנהלת בית הספר לריפוי בעיסוק של הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים, פגשתי דרך ידידה קרובה. ממנה התוודעתי לראשונה למושג וִימְפֶּל. הנה הסבר מויקיפדיה: 'וִימְפֶּל הוא כינוי לבד שנעטף בו התינוק בברית המילה, ועל פי מנהג קהילות בגרמניה כשהגיע התינוק לגיל שלוש נתנה משפחתו את יריעת הבד מתנה לבית הכנסת כדי שישמש […]
