חברות

מה שמך?

הבחנתי אצל אפי בתופעה מעניינת – הוא היה נוהג לשאול לִשמם של אנשים ששירתו אותו, גם אם זה היה שירות כללי ולא אישי. למלצרית שהגישה את התפריטים הוא היה שואל: "מה שְמֵך?" והיה בטון שלו משהו אנושי וחמים, לא אדנותי ומתנשא, לא פולשני, וגם לא פלרטטני. "מיכל." היא ענתה. "תודה לך מיכל." הוא משיב.

פלחים של תפוז

אבא שלי תמיד אהב תפוזים. ליתר דיוק אהב לקלף אותם. כילד, אני זוכר את אבי תמיד שואל אותנו: 'מי רוצה תפוז?' רק כדי שיוכל להזדרז ולקלף ולפלח לפלחים.

חברים לעט

לוותיקים מביננו מכתבים, ואין הכוונה למכתבים מהביטוח הלאומי, זה משהו עם ניחוח של פעם. זה משהו שחיילים שלחו מהחזית, ומשוררים לאהובותיהם. בעוונותיי, גם אני חטאתי בכתיבת מכתבים. לוּ אפשפש במגירות שכוחות אמצא בוודאי מכתבים מצהיבים שהנציחו קשרים מהעבר.

חברים בחשיכה

חברוּת היא עבורי ערך בעל משמעות רבה. יש לו מקום של כבוד אצלי כמעט כמו משפחה. מצאתי את עצמי, דווקא בגילי המתקדם, מְפָנֵה יותר ויותר מקום בחיי לחברויות ישנות ותתפלאו… גם לחדשות. כבר זמן רב שאני מחכה לסיפור על חברות כדי להציף את הערך הזה ולשוחח עליו.

ערב של שושנים

שלומי נוהג לשבת מידי פעם בבית קפה תל-אביבי, שם, על כוס קפה, הוא נותן דרור לדימיונו ומשרבט את סיפוריו. שם הוא גם פגש חבר חדש. מישהו שהוא הכיר כל חייו אבל לא חשב שאי פעם יתיידד איתו.  כשקראתי גם אני התרגשתי, כי גם אני היכרתיו מירב חיי. וכך שלומי מספר:

פיסלי רחוב (נֵלו ופָּאטְרָאש)

איני חובב אומנות מושבע אבל משום מה… משום מה… פיסלי רחוב תמיד מושכים את תשומת לבי, מרתקים אותי וגורמים לי לצלמם הרבה מעבר לפסלים במוזיאונים. אולי בגלל שהם בלתי צפויים ונתקלים בהם במקרה, אולי בגלל שאינם מקבלים את הכבוד והמעמד של פיסלי המוזיאונים, ואני חש צורך לכבדם בגלל זה… איני יודע.

על עבדות ועל חירות

להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 126 שם. הזיקוק שאני מעלה הפעם מטיל אלומת אור עצובה על עולם המרוחק מאיתנו, ודווקא במדינה הכי דמוקרטית בעולם. אני בדרכי לארה"ב לסיבוב קטן בוושינגטון הבירה, צפון קרוליינה וטנסי. למה בחרתי את המדינות הללו? אולי כי לא רציתי להתרחק לחוף המערבי, ואולי כי בצפון […]

לשיר

להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 124 שם. בשיטוט באינטרנט נתקלתי בסרטון הונגרי שזכה בפרס האוסקר לסרט הקצר לשנת 2017. הסרט הוא בהשראת סיפור אמיתי. הפכתי את שפת הסרט לשפת הסיפור. הנה תקציר בתרגום חופשי שלי מאנגלית, שתורגמה מהונגרית: ילדה כבת שתים-עשרה, פוסעת בְּמסדרון של בית-ספר, וברקע נשמעת שירה של […]

טיפות של שלום

הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 107 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לא מעט מסיפוריו של שלומי זילבר העליתי כאן. כבר הזכרתי שאני אוהב את סגנון כתיבתו ואת יכולתו לדלות סיפורים אנושיים ונוגעים ללב כמעט מכל אחד. לאחרונה הוא חורש את כבישי הארץ כדי למסור את סיפרו שהוציא לאחרונה וכך הוא […]

כבד בקר בפיתה עם הרבה בצל

הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 74 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט את דוד מונשיין איני מכיר. לפי ויקיפדיה הוא בן למשפחה ירושלמית ותיקת דורות, ועסק בעיתונאות ובכתיבת ספרים. הסיפור הבא פורסם על ידו בפייסבוק ונשלח אלי.  הנה תמצית מדבריו: סיימתי פגישה בתל אביב ונסעתי למסעדה של שמוליק כהן בהרצל. זהו […]

לדעת לסלוח

הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 58 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט אימרה שאיני יודע מקורה אומרת כך: "הראשון לבקש סליחה הוא האמיץ ביותר. הראשון לסלוח הוא החזק ביותר. הראשון לשכוח הוא המאושר ביותר…"   אנחנו מדברים לא מעט על חשיבות בקשת הסליחה וההתנצלות, אנחנו מקדישים לכך אפילו חג ביהדות, ומאידך […]

שקיעה רגילה

"מכיר את זה שיש לנו כל מיני חברים שאספנו לאורך החיים? מהילדות, מהצבא, מהעבודה, מהכדורגל, מהפאב… לא מעט פעמים אנחנו מתנהגים אחרת עם כל אחד מהם, בגלל הרקע האחר." כך מקדים וכותב אלי שלומי זילבר ('שלומילים וסיפורים' בפייסבוק), ומספר את סיפורו הבא: יש לי חבר ילדות מגבעתיים – אלברט. החברות התחילה בכפייה כי אמא שלו […]

סימנים

סרטון אוסטרלי קצר שנגע לליבי, החזיר אותי לרומנטיקה בין אנשים טרום טכנולוגיה. ב- 2009 זכה הסרטון בפרס בינלאומי על יצירתיות. הנה תמצית מהתסריט – "סימנים": התמונה נפתחת בצעיר הישן במיטתו. שעון מעורר מצלצל, עיניו נפקחות לאיטן, והוא קם בחוסר רצון. מתארגן, מסדר עניבתו ומתיישב במטבח לקפה ולטעימת בקר. המוזיקה ברקע מונוטונית, פניו של הצעיר מביעות […]

רִגְעי אמת של אנושיות

כבר במלחמת העולם השנייה קרבות מרכזיים הוכרעו בשמיים – בהפצצות, בצניחות ובקרבות אוויר. ולפעמים, בתוך תקופות איבה המסבות סבל, צפים רִגְעי אמת של אנושיות, לעיתים גם בשמיים. יוני, בן-דודי, חשף אותי לסיפור הבא, שהתרחש ממש בימים אלה – חג המולד – לפני 77 שנים:   פרנץ שְטִיגְלֶר נולד בְּבּאוואריה שבגרמניה לְאב טייס. לא מפתיע שפרנץ […]

'דֵי גן עדן, כשלא גיהנום'

ב'ידיעות אחרונות' של יום הכיפורים האחרון פורסמו סיפורים קצרים שליקט הסופר אשכול נבו ממסע קצר שהוא עשה בעוטף עזה – בשדרות ובקיבוץ מפלסים. הוא פגש את האנשים שמאחורי דיווחי החדשות היבשים, וליקט מהם סיפורים שיש בהם משום הצצה לחיים באיזור שהוא מכנה 'דֵי גן עדן, כשלא גיהנום'. ואוזני הרי כרויה לסיפורים אנושיים שכאלה. ראו את […]

חברויות חדשות – כדאי בכל גיל?

לפני הזיקוק עידכון קטן: לאחר מופעים מוצלחים בפסטיבל מספרי הסיפורים בסוכות, ובמועדון צוותא בתל אביב בחודש מרץ, אתארח במועדון קפה תיאטרון הקאמרי בתל אביב בעוד שבועיים, ביום רביעי 29.5.19 בשעה 21:00. זהו מופע משותף של עפר גביש, חוקר הזמר העברי, ושלי – ואנחנו מעלים שם סיפורי חיים, שירים, והחוכמה שבינהם, תחת השם "וקצת בינה בלב […]

הפסקת אש בביקתה

בימים אלה של מתיחות בדרום, והבלגה, ודיבורים על הסכמות/הסדרות שבוששות להגיע, נזכרתי בסיפור הבא שחשפה אותי אליו עדה, שאיני מכיר. 'זה מתוך קבוצת פייסבוק של חובבי היסטוריה' היא כותבת לי. פשפשתי מעט בפרסומים זרים כדי לאמת:     דצמבר 1944, צבאות גרמניה וארה"ב מתכתשים על גבול בלגיה וגרמניה, ובתוֵוך… ניצוץ של אנושיות מאֵם גרמניה. שלושה […]

לקבל את השונה

אני מטייל בדרום אמריקה, ובמרחבים הבלתי נתפסים של מישורי האנדים חולפות מול עיני חיות שאינן מוכרות בארץ – למות, אלפקות, וְוִיקוּנְיוֹת (שצימרן הוא היקר ביותר בעולם). נזכרתי אז בסיפור מעניין ששלחה אלי כבר מזמן תמר שרויטר-אלברס. הסיפור פורסם בתקשורת בברזיל והוא סיפור על חיבור בלתי שיגרתי בין אדם לבעל חיים שאינו מבויית. למי מאתנו לא היה […]

רושם ראשוני

סינטייה אוֹזִיק, עיתונאית אמריקאית, טוענת ש"שני דברים לא ניתן להשיב לאחור – זמן ו… רושם ראשוני." פראנץ קפקא הזהיר מאידך – "הרושם הראשוני הוא תמיד לא מהימן." אז איך מתייחסים לרושם הראשוני? הסיפור הבא הלקוח מסדרת ספרונים אמריקאית 'כחוט השערה', שהוצְאה לאור ע"י בחור ישראלי בשם איתן בטאט ורעייתו סטייסי. הנה תקציר בתרגום שלי מאנגלית: […]

חבלים

תמר ושוקי סלע שלחו אלי סרטון קצר מיו-טיוב, סרטון מצויר בשפה הספרדית. שמו של הסרטון "חבלים" (Cuerdas ). אנסה להעביר את רוח הדברים שבסרטון,  בעזרתם של תמר ושוקי, מאחר ואיני דובר ספרדית: אנחנו בבית ספר יסודי וילדה קטנה בשם מריה מאזינה באקראי לשיחה בין מנהלת בית הספר ואחת האימהות שהביאה זה עתה את בנה הקטן […]

מכתב מהאשה שאיננה

בחור בשם זוהר בנגד שלח אלי סרטון שפורסם בארה"ב ערב חג המולד האחרון. לאלו מאתנו שנמצאים בעיצומו של פרק ב' ואולי ג', כדאי להקשיב לסיפור מעורר ההשראה הזה. הנה תקציר מהסרטון בתרגום חופשי שלי מאנגלית: סטאר 102.5 היא תחנת רדיו מקומית במדינת Iowa  בארה"ב. בכל ערב חג המולד נוהגים בתחנה להגשים משאלות של מאזינים. בערב […]

ביקשתי את כתובתה

באחד מערבי שישי אני מתארח אצל ידידים ולשולחן מסובים גם עומר, בנם הבכור, וחברתו מזה שנה, נעמה. "היכן הכרתם?" אני מתעניין בתמימות. עומר ואביו מחליפים מבטים משועשעים וידידי מוזג אז עוד יין ומשחרר חרצובות לשונו: את נורית פגשתי עוד טרם מלאו לה 18. הייתי אז בן 21 , אחרי הצבא, ועצרתי לבקר בת"א אצל דודתי […]

העלה האחרון

את אביגיל רבין הכרתי דרך הבלוג אך מעולם לא פגשתיה. אביגיל היא שחקנית צעירה ומוכשרת, בעלת קול ערב, המתמחה בכתיבה, בימוי ומשחק של תסכיתי רדיו שמועלים על ידה באתר "התיאטרון הרדיופוני של אביגיל" ב- ICAST  . מתסכית שהפיקה נחשפתי לסיפור נוגע ללב של אוֹ הנרי – "העלה האחרון": סוּ וג'וֹנְסִי, שתי חברות, החזיקו סטודיו ברובע […]

על מה נתחרט?

בְּרוֹני וֵואר (Bronnie Ware ) שימשה במשך שנים רבות כאחות סיעודית התומכת באנשים על ערש דווי, אנשים המודעים למותם הקרב. בהסתמך על אין ספור שיחות עם מטופליה היא פרסמה מאמר מעניין, שלימים הפך לספר הביכורים שלה, על דברים עליהם אנשים מתחרטים. הנה תמצית המאמר, אותו שלח אלי בני, ארנון,  בתרגום חופשי שלי מאנגלית: הִמצאות במחיצת […]

סולידריות

יהונתן הוא חבר קרוב שלי מזה למעלה מעשרים וחמש שנה. היינו מנהלים עמיתים באותה החברה, התחברנו, ומאז אנחנו שומרים על קשר קרוב. יהונתן הוא בן יחיד להורים ממוצא יקי, נשוי, אב לילדים וכבר מזמן סב לנכדים. באחד הימים פגשתי אותו, חשתי שהוא נרעש ממשהו, ואז הוא שיתף אותי בסיפורו האישי הבא, שנודע לו רק לאחרונה: […]

האצ'יקו

האם נאמנות היא ערך בעל חשיבות? ואולי כדאי לשאול נאמנות לְמָה? נאמנות לדרך ועקרונות – כולם בוודאי יסכימו שזה ערך חשוב, נאמנות לעבודה – אולי, למשפחה – בוודאי, לבת/בן זוג – נו… כאן כבר יהיו כאלה שיכחכחו בגרונם במבוכה ויעדיפו להשאיר אופציות פתוחות. יום אחד אני מזפזפ בין הערוצים ונוחת באמצעו של סרט ופניו של ריצ'רד […]

ורדים צהובים

יש לפעמים שאתה קורא משהו, ולמרות הנאיביות שבו ואולי בגללה, זה נוגע בך, ואין לך הסבר. שמתי לב שזה קורה לי בסרטים שאני רואה בטיסות. בעיקר בטיסות חזרה ארצה. ואמרתי לעצמי, אולי נקנח את השנה המסתיימת בימים אלה, בסיפור פשוט, אנושי, מְלֵא תום, כמו לטבול תפוח בדבש:   נכנסתי לחנות הסופרמרקט השכונתית בחוסר מעש ולאו […]

מכנסיים רטובים

הקשיבו לסיפור הקטן הזה ששלחה אלי אורלי פרגר, כל הדרך מאורלנדו, פלורידה. התרגום חופשי שלי מאנגלית:  ילד כבן תשע, בכתה ג', רכון על שולחנו בבית הספר ומחברתו פתוחה לפניו. לפתע הוא חש בחמימות מתפשטת בין רגליו. מאז שחדל מלהיות תינוק בחיתולים, זה אף פעם לא קרה לו! הוא מציץ למטה ונחרד לראות כתם של רטיבות […]

"מרכזיה לשירותך"

אני איש של קשרים חדשים. בעיניי יש משהו קסום ומסקרן בקשירת קשרים חדשים, בקילוף השכבות ההדרגתי ובגילויו של מישהו חדש. וכך המישהו הזר והלא ידוע הופך בהדרגה לגלוי יותר ויותר, והתהליך כולו מרתק. כמו רומן חדש ומסעיר. אין פלא שהסיפור הקטן הזה, ששלחה אלי נורית גל-רכס, דיבר אלי. הנה בתרגום חופשי שלי: כילדון אני זוכר […]

להתחיל מבראשית

הרבה נאמר ונכתב על העקבות שאנחנו כישראלים משאירים במסעותינו בחו"ל. הנה חוויה אישית קטנה שממחישה שאולי זה יכול להיות גם אחרת, ומתאימה גם לתחילתה של שנה חדשה:         למריה וֶנטרוֹנֶה התוודענו בעיירה קטנה בחבל קיאנטי שבטוסקנה.          חברים טובים הציעו לנו לצאת יחדיו לחופשה בטוסקנה, והם כבר אפילו איתרו מלון בוטיק קטן ומקסים – וילה בֶּלפּוֹג'יוֹ – […]

הטנגו האחרון

זה לא מכבר חגג ידיד טוב שלי את יום הולדתו ה 60 . פשפשתי בחנות ספרים כדי לפנק אותו בספר מוסיף בּינה ונתקלתי בספרו של ד"ר חיים שפירא "על הדברים החשובים באמת".  חשבתי שבגיל 60 מן הראוי שהוא ייתן דעתו על "הדברים החשובים באמת" וגם צבען הארגמני העז של האותיות הגדולות שהתנוססו על הכריכה התאים […]

דובים לבנים

במחקר שנעשה בטקסס (מהספר "אושר" של ד"ר לֶדיַארד) נשאלו מאות נשים בחֶברת מי הן הכי נהנות? ומתברר שרמת האושר הגבוהה ביותר מגיעה מִשְהִיָה עם חברים. מעל בן זוג או ילדים! ובמקומות האחרונים מככבים ה'להיות לבד'  ו'להיות עם הבוס'. המסקנה? רוצים להעלות את רמת האושר, השקיעו בחוג החברים. ובהקשר הזה, הנה חוויה אישית משלי, רק מהקיץ האחרון: מידי פעם […]