חוויות אישיות
על הגזמה
אינני מתחבר לאנשים שמגזימים. כאלה שמיפייפים כל דבר, שכל חוויה שלהם היא הכי מיוחדת, שילדיהם הכי מוצלחים והנכדים שלהם הכי מתוקים.
'מאין נובע הצורך הזה להאדיר ולפאר?' תמיד תהיתי. 'הם לא מבינים שזה לא אמין?'
עם השנים למדתי שמה שבאמת מחבר אנשים זה השיתוף דווקא על הקשיים, המבוכות, המצוקות.
שאלה יהיו השריטות שלנו
סיפור נוגע ללב על הניחומים שאנחנו מוצאים לעיתים ביחס אנושי הגון שאנחנו מקבלים.
באחד הבקרים של ימי השישי האחרונים, בעיצומה של מלחמה, חברים הזמינו אותנו להצטרף אליהם להצגה בקאמרי, כמאה מטר מכיכר החטופים – 'ימים טובים פי אלף' (משירה של שימרית אור).
פיסלי רחוב (נֵלו ופָּאטְרָאש)
איני חובב אומנות מושבע אבל משום מה… משום מה… פיסלי רחוב תמיד מושכים את תשומת לבי, מרתקים אותי וגורמים לי לצלמם הרבה מעבר לפסלים במוזיאונים. אולי בגלל שהם בלתי צפויים ונתקלים בהם במקרה, אולי בגלל שאינם מקבלים את הכבוד והמעמד של פיסלי המוזיאונים, ואני חש צורך לכבדם בגלל זה… איני יודע.
איש אופני הפרחים
אני מניחה שכבר נתקלתם ברחבי אמסטרדם באופניים מקושטים בפרחים. הכול התחיל לפני כמה שנים כסיפור אהבה נוגע ללב. וורן גרגורי (Warren Gregory ) היום כבן 50, שם לב שאישתו מישל, שהייתה חולה כבר שנים באפילפסיה, מתחילה לאבד זיכרון לטווח קצר, ולאחרונה לא תמיד זכרה היכן הניחה את אופניה בתחנת הרכבת. הוא החליט לקשט את אופניה בפרחים בצבעים בולטים כדי להקל עליה לזהות את אופניה
ללכת את החיים ולהתבונן בהם מזווית אחרת
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 140 שם. הזכרתי כאן בעבר את מיכאל גרטנר, נשיאה לשעבר של רשת החדשות NBC בארה"ב, שסיפר שאביו חדל מנהיגה כשהיה בן 25 (בשנת 1927). "בימים ההם," אמר לו אביו בן התשעים, "לנהוג ברכב היית צריך להשתמש בידיך, ברגליך וגם להביט לכל הכּיוונים ואז החלטתי שאתה יכול ללכת את […]
על עבדות ועל חירות
להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 126 שם. הזיקוק שאני מעלה הפעם מטיל אלומת אור עצובה על עולם המרוחק מאיתנו, ודווקא במדינה הכי דמוקרטית בעולם. אני בדרכי לארה"ב לסיבוב קטן בוושינגטון הבירה, צפון קרוליינה וטנסי. למה בחרתי את המדינות הללו? אולי כי לא רציתי להתרחק לחוף המערבי, ואולי כי בצפון […]
לחפש את הדלת שנפתחת
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 63 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט יש אימרה המיוחסת לאלכסנדר גרהאם בל ויש כאלה שאומרים שהיא מיוחסת להלן קלר, שאומרת בערך כך: "כשדלת אחת נסגרת, אנחנו עסוקים מידי במבט מתייסר בדלת הסגורה, ולא שמים לב שדלת אחרת נפתחת עבורנו…" ובמילותיי שלי: אנחנו מתרפקים על הבעיה […]
בשמלה אדומה
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 52 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט היה לי לאחרונה אירוע מביך שגרם לי לעצור לרגע ולהתייסר: 'למה לא השכלתי להימנע מכך?' ואז ממרומי גילי נזכרתי שבמרבית המיקרים ריגעי המבוכה הללו נמהלים בהמשך החיים ומאבדים משמעות ואולי אפילו הופכים לאנקדוטות מעלות חיוך במפגשי חברים. אז מדוע […]
הֶהָייה או חלמתי חלום?
כמו רבים אחרים, גם אלי נטפלה הקורונה… ולפני כמה שבועות נידבקתי ונכנסתי לסטטיסטיקה. אבל לא על המחלה רציתי לספר אלא על אנקדוטה הזויה שבתהליך: אפיזודה ראשונה בשבת לפני כחודש הגיעה הודעה לנייד שאני חולה מאומת. אני כבר חולה כשבוע. התקשרה רופאה מהמוקד שאלה למצבי, אולי נבהלה מקשישותי והמליצה שאפונה לבית החולים לבדיקות. היא שולחת לי […]
שינוי בימי קורונה…
אני נוהג להפריח את הזיקוקים הללו אחת לשבועיים – כעשרים וחמישה זיקוקים בשנה. אלו אסופות קריאה, אסופות הקשבה לאחרים ומעט תובנות שלי. בתחילת דרכי הייתי שולח פעם בשבוע אבל אז ריווחתי שורות כדי לאפשר לי זמן לזקק את הזיקוקים המעניינים יותר, המיוחדים יותר… לפחות לטעמי. ועכשיו בימי הקורונה הללו תהיתי: 'וכי לא ייטב שבימים הללו […]
עָטוּרֵי נכדים
במשפחתי – ואצלנו הילדים כבר פרחו מהקן ומנהלים חיים עצמאים – אנחנו נוהגים להיפגש, באדיקות שבועית, לארוחות סוף שבוע משפחתיות עם הילדים והנכדים. בהביטי סביבי, אני מניח שמשפחות רבות נוהגות כך. זה כנראה חלק מה DNA הישראלי/היהודי, ויש לכך בוודאי סיבות ושורשים. לפני כמה שבועות נפגשנו, זוגתי ואני, לארוחת ערב עם ידיד עיסקי מהעבר ורעייתו, […]
דוד גוטמן
'לך ותדע איזה סיפור מתחבא מאחורי כל אדם' – קלישאה? מתברר שלא. גם אני, שאוזנַי כרויות לסיפורים, ושחשבתי שכבר סחטתי את הלימון מכל סביבתי הקרובה, הופתעתי. חיים גוטמן הוא חבר קרוב שלי כבר למעלה מארבעים וחמש שנה(!). גרנו אז בערד, עבדנו באותה החברה ומאז אנחנו חברים קרובים. חשבתי שאני מכיר אותו לפני ולפנים. לאחרונה נפגשנו […]
חברויות חדשות – כדאי בכל גיל?
לפני הזיקוק עידכון קטן: לאחר מופעים מוצלחים בפסטיבל מספרי הסיפורים בסוכות, ובמועדון צוותא בתל אביב בחודש מרץ, אתארח במועדון קפה תיאטרון הקאמרי בתל אביב בעוד שבועיים, ביום רביעי 29.5.19 בשעה 21:00. זהו מופע משותף של עפר גביש, חוקר הזמר העברי, ושלי – ואנחנו מעלים שם סיפורי חיים, שירים, והחוכמה שבינהם, תחת השם "וקצת בינה בלב […]
דודה הרטה
בחינוכם של ילדינו בתחום המוסר והערכים איננו כנראה היחידים שמשפיעים. שותפים לנו גם המורים בבתי ספר, מדריכים בתנועות נוער וגם הסביבה האחרת. יחד עם זאת, בחינוכם של ילדינו בהיבט הכספי, אני מניח שלנו כהורים יש השפעה מכרעת. חשיבות החיסכון, העצמאות הכלכלית, נדיבות ורוחב לב או, רחמנא ליצלן, קמצנות מושפעים מהבית, לטוב או לרע. כך לפחות […]
אגם טִיטִיקָאקָה
אגם טִיטִיקָאקָה בגבול פרו/בוליביה, נחשב לאגם, הניתן לְשֵיט סירות, הגבוה בעולם – 3,800 מטר. לפני כמה שבועות טיילתי בפרו ובוליביה ופקדתי את האגם. הרבה אגדות רצות על האגם, על אִייו הצפים, על קדושתו לאינדיאנים ועל קורבנות אדם המועלים לאגם לְרָצוֹתו מהצפותיו. שבוע לאחר מכן, בדרכי ארצה, עצרתי לביקור אצל ידיד טוב בקוסטה ריקה. בוקר אחד, […]
של מי אתה ילד?
אם אתם הורים לילדים, בוודאי אֵינכם כמוני. אני, לְבוֹשְתי, לא פעם מתבלבל וקורא לאחד בשמו של השני וההיפך. כשנוספו נכדים זה רק החמיר. ועכשיו, כשחופשת הקיץ החלה, ובכנפיה שעות רבות של 'זמן ילדים', החלטתי לשלוף ממגירות המחשב השכוּחוֹת שלי את החוויה המוזרה הבאה שסיפר לי ראול חסיד לפני ארבע שנים. ראול הוא נהג אוטובוס מאשדוד […]
מנהיגות חבויה
ציטטתי כאן בעבר את דְרוּ דָאדְלִי, מרצה אמריקאי בתחום המנהיגות, שטען שמנהיגות אינה בהכרח נחלתם של יחידי סגולה. הוא טוען שבכל אחד מאיתנו יש הבזקים של מנהיגות, בהם אנחנו משפיעים על אחר או על אחרים. במקרים רבים אפילו איננו יודעים שהִשפענו, כי האחר לא טורח לומר. הנה סיפור על בני הבכור, שראה זה פלא, לא […]
שְתַלְתֶּם נִגּוּנִים
את תלמה בִּירוֹ פגשתי לראשונה לפני כשלוש שנים בטיול משותף ומאז התיידדנו. שוחחנו פעם על השפעות של הורים, לפעמים השפעות חבויות שאנחנו מגלים רק ברבות הימים. שיחות כאלה תמיד מעלות בי את מילותיה של המשוררת פניה ברגשטיין "שתלתם ניגונים בי אבי ואמי… שורשיהם בעורקי שלובים… ניגונֵיךָ אבי ושירייךְ אמי בדופקי נֵיעורים ושבים." וכך תלמה סיפרה: […]
השפעה של מחנך
אנחנו בטיול ברכב עם שני זוגות חברים, הדרך מתארכת וכדי להנעים את הזמן אני זורק הצעה לחלל האוויר שכל אחד יספר על אירוע מעברו שהשאיר בו חותם, שעיצב את מי שהוא היום. שתיקה משתררת ברכב, מעכלים אולי את ההצעה המוזרה ואז חברי הטוב, ויקטור אייל, משתף אותנו בסיפורו הבא. ככל שהוא מתקדם בסיפור הוא מתקשה להסתיר […]
דגים מעופפים בסיאטל
בשנת 1907 נפתח בעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון (ב'שפיץ' הצפון מערבי של ארה"ב) לרגלי מפרץ אליוט, שוק בשם 'פַּייק פְּלֵייס', מהשוקים הפעילים הוותיקים ביותר בארה"ב. כעשרים שנה לאחר מכן נפתחה בשוק חנות דגים בשם "פַּייק פְּלֵייס פִיש מרקט' (Pike Place Fish Market ) שלאחר יובל שנות פעילות נקלעה לקשיים. בעל החנות ועובדיה יזמו שינוי תפיסתי, והפכו את תפקודה […]
דוֹד שמעון
שמעון פרס הלך לעולמו. נעצב לבי כפי שבוודאי נעצבו רבים בארץ וברחבי העולם. נחתם פרק בחיי אומה… הלך מאתנו מנהיג מְענקי התקופה. לפני שנה בדיוק אני מקבל אי-מייל ממישהו שאיני מכיר, כתיבתו רהוטה, בערך בזו הלשון: שמי עומר (שם בדוי לבקשתו) . מזה כמה שנים שאני מאזין בימי שישי לפינתך בגלי צה"ל. דבריך תמיד […]
כשהסִפרות פוגשת מדע
ביום השישי האחרון הוזמנתי לאירוע מעניין בתיאטרון הקאמרי. הם הפיקו אירוע חד פעמי, חגיגי, שנקרא 'כשהסִפרוּת פוגשת מדע'… נשמע מעניין. אורח הכבוד היה נשיאה התשיעי של המדינה – מר שמעון פרס, והוא זה שבחר את הנושאים והדמויות שהוצגו שם – מפגש בין מדע לספרות, לשירה, למחול, ולמוסיקה… ומתוך מה שעלה שם, מקטעי קריאה, מדברי הוקרה, […]
סיום מערכות יחסים
לפני הרבה מאד שנים החלטתי לעזוב מקום עבודה בגלל חילוקי דעות עם המנכ"ל. זה היה מנכ"ל חדש שהחליף את הקודם, ומהר מאד הבנתי שדרכו אינה דרכי, שערכיו אינם ערכיי והחלטתי להמשיך דרכי במקום אחר. הודעתי לו על רצוני לפרוש והבהרתי בישירוּת, אולי תמימה, שסיבותיי נובעות מדרכו השונה מדרכי. יכול להיות שהיום הייתי נוהג בפחות ישירוּת. […]
נתן בהם סימנים…
אתחיל בכמה מילים משיר שאת נעימתו רובכם מכירים, ואולי לא בהכרח את המילים שכתבו/תרגמו אחינועם ניני וגיל דור: "סתם, חיוך ללא סיבה תום, ימים של אהבה… צחוק מאיר את השמיים, מזכיר שהמשחק נמשך והחיים יפים כל-כך. עם הקסם שבלב, בוא נשכח את הכאב רק עוד רגע ובינתיים, נזכור שהמשחק נמשך והחיים יפים כל-כך." אני […]
מעיל ירוק
שרונה וגילי חריש הם מסוג האנשים שאני קורא להם 'אנשים טובים'. שניהם עורכי דין מצליחים, אנשי משפחה טובים… שיום אחד החליטו שהם רוצים לתרום משהו לכך שהעולם יהיה טוב יותר. וכך, לפני כמעט שלושים שנה, הם הקימו את עמותת 'לָשובע' – ארגון סיוע הומניטרי שלא למטרות רווח המפעיל שירותי סיוע לשכבות אוכלוסייה מוחלשות, מעונות לדרי-רחוב […]
אלף אביבים
'אלף אביבים' אינו רוטב לסלט ביפן. 'אלף אביבים' הוא פירוש שמה של מדריכת טיולים מקומית – צִ'י-הַרוּ – חייכנית ונעימת סבר. היא קבלה את שמה כי יצאה לאוויר העולם ביומו הראשון של האביב היפני. צִ'י-הַרוּ הייתה מדריכת הטיול שלנו כשבקרנו ביפן. באחד הימים, כשפסעה לצדי ברחוב, סיפרתי לה על זיקתי לסיפורים קטנים מהחיים והפצרתי בה […]
תלמה מגריזו
את תלמה פגשתי ממש לאחרונה בטיול בארץ רחוקה. שני זוגות חלקנו שולחן לארוחת הערב, שוחחנו על צירופי מקרים ותעתועי גורל וצץ ועלה לו השיתוף הבא: "הייתי אולי בת תשע-עשרה, סוף שנות השבעים," מספרת תלמה "ואני אז בצבא באחד הבסיסים במצפה רמון. באחד הערבים המשמימים הפצירה בי אחת מחברותיי להצטרף אליה לבקר ידיד בבסיס הסמוך. 'כדאי […]
ספר כימיה
בעז איתן הוא דמות מוכרת בעולם ההיטק. הוא היה מעורב בהקמתן ובניהולן של חברות סטארט-אפ הידועות למעוּרים בשוק. בעז גדל כבן יחיד להוריו בחופית שבשרון, ובשנת 1966 התגייס לצה"ל והפך לטיס קרב. בקיץ 1970, בגיחה מבצעית בסוריה, מטוסו נפגע והוא צנח ונפל בשבי הסורי. במהלך השבי למרות העינויים ותקופות הבידוד הוא החל ללמוד מדעים בעזרת […]
אנקדוטות מניו-יורק
ג'והן שפירו הוא יהודי אמריקאי חם עם הרבה קשרים ומשפחה בארצנו, מגייס תרומות ידוע למען ישראל. לפני כמה חודשים פגשתי אותו שוב, למעשה אני מכיר אותו רק כשלוש שנים, וישבנו יחד לארוחת ערב בניכר. בתוך שיחתנו הוא קולט את הצמא שלי לסיפורים. "איזה סוג של חוויות אתה מלקט?" הוא שואל. "צירוף מקרים מעניין, משהו שמעלה […]
אהובת הטייס וטבעת החמות
ויקי אייל עלה בסוף שנות הארבעים עם הוריו מצ'כוסלובקיה לרעננה שבשרון. בן יחיד, שעבור הוריו ובמיוחד עבור אמו, מרים הרשקוביץ, הוא כל העולם כולו. למרות קשיים בלימודיו בבית הספר היסודי, הפך העולה החדש לטייס חיל האוויר הראשון של רעננה. מעט לפני גיוסו לצבא הוא פגש את רונית, מלאת חיים וחיננית ואהבתם מהר פרחה לה וחיש […]
חיבוק אקראי
הנה שיירים אנושיים קטנטנים מהאזעקות בגוש דן. המלחמה האחרונה הטביעה חותם קשה באורית, והיא כבר למודת מלחמות, אינה ילדונת כלל ועיקר. היא מקנאה באלה שעוברים אזעקות בשלוות רוח, אצלה צעקת הסירנה מחרידה כל מיתר וכל שריר בגופה. "זה היה ממש בימים הראשונים של המלחמה" אורית מספרת. "אני בדרכי מהמשרד, משתרכת בפקקים של כביש ארבע וממש […]
ד"ר שושני
מידי פעם מגיעים אלי סיפורים שיד הגורל הבלתי מוסברת חתומה עליהם. אני מתייק אותם בקטגוריה של "קסם המקריות". ד"ר אהוד שושני הוא רופא מומחה באונקולוגית ילדים, ולפני למעלה מעשרים שנה הוא שהה שנתיים בהתמחות באדמונטון שבקנדה. והוא מספר: ג'ודי נוימן הייתה נערה כבת חמש עשרה כשאושפזה עם לוקמיה חמורה במרכז לאונקולוגיה לילדים שבאדמונטון, המשרתת כמיליון […]
סיפורה של 'שלושת אלפים'
בחופשה קצרה בדרום צרפת, במלון כפרי קטן חַלקנו שולחן משותף לארוחת בקר עם הלן וג'ימי, זוג סינים שמתגורר היום בפריז. הלן עונדת טבעת נישואין קטנה על שרשרת שעל צווארה. היא מבחינה בעיני הנעוצות בטבעת ובמיקומה הלא מקובל, היא מחייכת אז לג'ימי, מקבלת כאילו את אישורו ואומרת: 'תשמעו סיפור': "נולדתי וגדלתי בסין. הלן הוא שמי המערבי, […]
שני גיבורים והקשר בינהם
הגיבור הראשון – משה לוי, היום בן 68 , עלה עם הוריו מאלג'יר עם קוֹם המדינה. בגיל צעיר התייתם מאביו וגדל בעוני במעברה בשרון, מנתב חייו בין פשע ואלימות. הצבא שינה את מסלול חייו. לוי היה ללוחם שחבריו תיארו כמורעל. הוא התחתן, גידל שני ילדים ועבד בתעשייה האווירית. באוקטובר 1973 שוב הכול התהפך עבורו. לוי, שנפצע […]
ללכת רכיל
ללכת רכיל, 'ללכלך קצת' כמו שאומרים במחוזותינו, זה משהו שכולנו נגועים בו. הֵרשל'ה הוא בחור חרדי צעיר, בן שלושים וקצת העוסק בגרפיקה עדינה. תוך כדי עיסוקו הוא מאזין קבוע לרדיו וכך הגיע לפינתי הקטנה בגלי צה"ל. יום אחד הוא מתקשר אלי ומשתף אותי בסיפור הבא, שמסתובב בחוגיו (כך הוא אומר): שלוש בחורות צעירות, תלמידות […]
(כף)-יד הגורל
רויטל רביב היא זמרת אופרה צעירה, סופרן. מבקרי המוסיקה מפליגים בשבחיה. "צריך להיות באולם כדי להאמין איך היא יכולה לעורר בשירתה סערת רגשות… " כתבה עליה הביקורת. היא בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים והקולג' המלכותי למוסיקה בלונדון. את כל זה תמצאו באינטרנט. את סיפור האהבה המלבב שלה לא תמצאו באינטרנט. אז למי מאתנו שעדיין מאמינים באהבה […]
מלכת הכיתה
לרבים מאתנו, כהורים 'עתירי ניסיון', נקיטת עמדה בחיי ילדינו הבוגרים נראית כל-כך טבעית ונכונה. הקשיבו לסיפור האמיתי הבא שאולי ישמש כצלצול מעורר: בתיכון נִיבה הייתה מלכת הכיתה. ספורטאית, תמירה, חטובה, שערה משי, ועיניה השקדיות משדרות טוב-לב ופיקחות. הבנים נכרכו אחריה, איך לא. כשהתגייסה לצבא היא הצטרפה ליחידה קרבית ושם פגשה את קובי. קובי שירת ביחידה […]
הפריץ
את המילה פָּרִיץ כולנו מכירים. למען הסדר הטוב הנה ההגדרה ממילון אבן-שושן : 'כינוי בפי יהודֵי הגולה בדורות שעברו לבעל אחוזה ואציל פולני שהיהודים היו מעלים לו מס וסרים לפקודתו…'. יפה ואלי שכנים טובים שלי מזה שנים. שניהם ילידי הארץ, בנים לניצולי שואה מפולין, נשואים כבר למעלה מארבעים שנה. יפה תמירה, בלונדינית, עיניה תכולות – […]
סגן בּ'
בחיים גורי – המשורר, הסופר והעיתונאי – תמיד מעניין לגעת שוב. בימים אלה הוא חוגג יום הולדת תשעים, הנה עוד סיפור מרתק שנכרך בשמו: בתחילת שנות השבעים היה סגן ב' טייס פנטום צעיר בטייסת העטלף. בסדרת חינוך שבקורס מדריכי טיסה, הוא פגש את חיים גורי. חיים גורי הגיע לשיחה היישר מחדר העריכה של הסרט "המכה […]
להעלות עולָה
לקראת תום הקיץ הנה עוד זיקוק קטן מתקופת החופשות. עשיתי גם אני אז פסק זמן קצר ויצאתי לביקור בוייטנאם, שהייתה כבר זמן רב על מפת היעדים שרציתי לתור. גם בערים הגדולות וגם באזורים הכפריים שמנו לב לתופעה שאנשים מבעירים ניירות או קופסאות נייר בתוך גיגיות פח קטנות בפתח בתי העסק או הבתים. הנחנו שהם מבעירים […]
הדולפינה
לפני כמה שבועות השתתפתי בסדנת כתיבה בהנחייתו של הסופר גבי ניצן, שכתב את "באדולינה", הספר שאולי הכי נמכר בישראל. לא התעצלתי וכהכנה למפגשים איתו קראתי את סיפרו הרביעי "שובה של המלכה". סיפור קטן בספר כבש אל לבי בַּתוֹם ובתובנה שעולים ממנו. בקשתי את רשותו לצטט את הסיפור והוא הסכים בשמחה. ישבתי לבד במרפסת החוּשה שלי […]
פאמאגוסטה
חזרתי משבוע סדנת כתיבה בקפריסין. בצהרי אחד הימים אני משוטט בכפר קטן, בחלק הטורקי, נכנס לבית קפה ומבקש משהו לנגוס בו. המנהל, מֵאמֵאד, מקבל אותי במאור פנים, אין אורחים רבים בשעת הצהריים החמה הזו. הוא מתיישב לידי, גולשים לשיחת היכרות, וכמו תמיד אני מחכה להזדמנות כדי לבקש שיפנק אותי בסיפור מקומי קטן מחייו. "קח […]
שיעור משוֹמר החניון
את בועז לא פגשתי מימי וגם לא הכרתי. חשבתי שלא הכרתי. הוא יצר אתי קשר במייל, שאל איך ניתן להעביר אלי סיפור, ושוחחנו בטלפון. בועז הוא בעלים של חברת אבטחה שעסקיה בחו"ל, בתחום של מערכות בקרה בכניסה לאתרים. הוא מחלק את זמנו בין ישראל ומדינות שונות באירופה. הנה מה שהוא סיפר לי בכישרון ובחן רב: […]
ניקוי יבש
באחת השבתות האחרונות מתקשר אלי אבי, ידיד שהכרתי לאחרונה, כולו שופע חיוכים, ושואל אם אני נוהג לקחת את חליפותי מהמכבסה, לאחר הניקוי היבש, בעצמי. טרם הספקתי לענות והוא כבר יורה אלי את הסיפור הבא: איילת ומוטי, חברים טובים שלנו, היו נשואים שנים רבות ואז… נוצר בקע, שהלך והתרחב והם החליטו לפרק את החבילה ולהתגרש. הסבירו […]
רציתי רק קיסם
לפני כמה שבועות הייתי בברצלונה לגיחה קצרה של זמן איכות עם בני הבכור. בערב אנחנו במסעדה צפופה מלהגים על קנקן סנגריה וצלחות קטנות של טַפָאסים. אני זקוק אז לקיסם, שולח ידי לשולחן הקרוב ומבקש רשותן של שכנותינו ליטול קיסם. הן מהנהנות בנימוס ובהיסוס שואלות האם זו עברית, השפה בה אנחנו משוחחים ביננו. מתברר אז שגַבּי […]
כמה זמן תמתין לאהובה?
בביקור שערכתי בקובה ליווה אותי מדריך מקומי צעיר – פֶּדרו קלדרון שמו. נשמע שֵם יהודי? אבל הוא לא. כשהתקרבנו מעט סיפרתי לו על חיבתי לסיפורים קטנים מהחיים שניתן ללמוד מהם ודחקתי בו לנסות ולדלות מזיכרונו איזה סיפור קטן מחייו או מחיי הוריו. למחרת בבקר הוא חייך אלי כממתיק סוד וסיפר לי כי הוא שוחח על […]
זמן איכות עם אמי
את הסיפור הבא שלחתי לפני הרבה שנים לאנשים אתם עבדתי ונזכרתי בו שוב בהקשר לסיפור אנושי מיוחד ששמעתי, שאגע בו בסוף דברי. אז לכל אלה מאיתנו שעסוקים כל הזמן, ולא מוצאים זמן לקרובים אליהם, הקשיבו לספור הזה מתוך הספר "ההרגל השמיני" של סטיבן קובי: תמיד הייתה לי חברות מיוחדת עם אמי. ביחד חווינו הרבה אירועים […]
ביקשתי את כתובתה
באחד מערבי שישי אני מתארח אצל ידידים ולשולחן מסובים גם עומר, בנם הבכור, וחברתו מזה שנה, נעמה. "היכן הכרתם?" אני מתעניין בתמימות. עומר ואביו מחליפים מבטים משועשעים וידידי מוזג אז עוד יין ומשחרר חרצובות לשונו: את נורית פגשתי עוד טרם מלאו לה 18. הייתי אז בן 21 , אחרי הצבא, ועצרתי לבקר בת"א אצל דודתי […]
דיסקית חצויה
את אריה רוזנברג לא הכרתי ואז, לפני כשנתיים, התוודעתי לסיפורו האישי והתרגשתי עמוקות. ארצנו מלאה בסיפורים דומים והאדמה כאן רוויה בכאב ובשכול ועדיין סיפורו כל כך מעורר השראה. אריה הוא עיתונאי שכתבותיו מתפרסמות בג'רוזלם פוסט, וואלה, YNET ובעיקר כותב ל"מסע אחר". לאחרונה הוציא את סיפרו "דסקית חצויה" על זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים. ביום הכיפורים ההוא […]
אם זר קוצים כואב
שירים עבריים הם עבורי החיבור הטוב ביותר לשורשַי. רבים מהשירים הללו פורטים על נימים חבויים בי ובקלות גורמים לי לדמוע ולהפליג במחשבות על האנשים הכי קרובים אלי. אנחנו בעיקר מתחברים למנגינה, אנחנו אפילו מסוגלים לזכור בעל פה את המילים, אבל ברב המקרים אנחנו איננו ערים למשמעות האמיתית של המילים. שמעתי השבוע ברדיו את השיר "כמו […]
זה לא הלוח… זו הרוח
לפני כמה ימים התקשר אלי עמיר (שם בדוי), ספורטאי עבר ידוע שם, וסיפר לי סיפור אנושי קטן משלו. מכיוון שעוד כמה שבועות מתחלף לו לוח השנה העברי, נראה לי שהעיתוי מצוין לְסַפר לכם את סיפורו על לוח שנה: "תשאל בוודאי איזה סיפור אנושי כבר אפשר לספר על לוח שנה?" הוא שואל עבורי ואינו ממתין לתגובתי. […]
המקרר הירושלמי
את אהובה פגשתי לכוס קפה לחוף ימה של הרצליה. כששמעה על הסיפורים שאני מלקט, עלה חיוך על פניה. "הנה סיפור קטן ואמיתי שיתאים לך לימי הקיץ החמים הללו." היא אמרה. "סיפור על מקרר ירושלמי." "אנחנו משפחה ירושלמית ותיקה ואחות לי, בוגרת ממני, ושמה תמי. לפני למעלה מעשרים שנה – משפחתה גדלה אז, צרכיהם השתנו – […]
שקופים
אלון, ארכיטקט צעיר ובמקרה גם חתני, גר בתל-אביב ועובד בבאר שבע. וכך הוא נוסע מידי יום ברכבת ישראל על הקו ת"א – ב"ש. "בתחנת הרכבת בבאר שבע," הוא משתף אותנו באחת השבתות, "ליד שערי היציאה, עומדת בחורה צעירה במדי הרכבת ותפקידה לעזור לנוסעים לצאת ולהיכנס בשערי התחנה במקרים של תקלה בכרטיס או כמישהי עם עגלה […]
שתי טבעות
מאז ומתמיד נמשכתי לסאגות משפחתיות או לקורותיהם של חפצים שעוברים מדור לדור. אין תימה שהעדות האישית הזו מפי ידידה טובה, נגעה ללבי: אני מחזיר אתכם כמאה שנים לאחור, לקוּזְמין, עיירה קטנה ברוסיה בתחילת המאה העשרים. פרעות באֵזור, יהודים נטבחים ושמועה עוברת כי הפורעים בפאתי העיירה. גיטה יינטל, אֵם יהודייה, ממאנת לשבת בחיבוק ידיים והיא נחושה […]
איך נסביר את זה?
את רוני פגשתי בכנס מקצועי. חלקנו אותו שולחן, פיטפטנו מעט והתקרבנו במהלך הכנס. למחרת, באחת ההפסקות על כוס קפה הוא חלק אתי את הסיפור הבא: אחי, הוא מספר, נישא בצעירותו לבחורה מבלגיה שביקרה כתיירת בארץ. לאחר רומן קצר ביניהם הם נישאו, עברו לבלגיה ונולד להם ילד מתוק בשם גיא – אחייני. לאחר מספר שנים השתבשו היחסים […]
סולידריות
יהונתן הוא חבר קרוב שלי מזה למעלה מעשרים וחמש שנה. היינו מנהלים עמיתים באותה החברה, התחברנו, ומאז אנחנו שומרים על קשר קרוב. יהונתן הוא בן יחיד להורים ממוצא יקי, נשוי, אב לילדים וכבר מזמן סב לנכדים. באחד הימים פגשתי אותו, חשתי שהוא נרעש ממשהו, ואז הוא שיתף אותי בסיפורו האישי הבא, שנודע לו רק לאחרונה: […]
למענֵך
את שלומית קלדרון מעולם לא פגשתי פנים אל פנים. בעקבות הזקוקין הללו שאני שולח היא פנתה אלי במייל יום אחד, אחר כך שוחחנו מספר פעמים בטלפון ואז היא הסכימה שנעלה את סיפורה על הכתב: גדלתי, כך היא מספרת, בשכונת מצוקה בשנות הששים של המאה הקודמת בְּבָית שבו נהגה אמי לבשל מידי יום כמויות גדולות מאד […]
סדקים
חשבון נפש קטן של ערב יום הכיפורים. ככל שבגרתי בשנים העזתי לבחון את רגישותי לביקורת ואת העובדה כי היווצרותם של סדקים במעטפת השלמוּת והמיוחדוּת, מפריעה לי. יהיה זה בקריירה המקצועית, בזוגיות, במשפחה, ביחסי עם ילדי, ובכלל במערכות הקשרים עם הסביבה. הבנתי שתגובותיי האינסקטיביות ניזונות מהרגישות הזו לסדקים שקיימים ולפעמים נחשפים לעין כל, ולמרות שהיה ברור לי […]
החיפזון אינו מהשטן
לאחרונה נתקלתי בכתבה של פרופסור זאב נוימן, נשיא המסלול האקדמי של המכללה למינהל, שכותרתה 'החיפזון אינו מהשטן' ואהבתי את תוכנה. לדבריו מגיל צעיר אנחנו מורגלים לשנן כי החיפזון מהשטן אבל מתברר כי המהירות דווקא רצויה ויכולה להביא להישגים ותוצאות ובעקר – לתרום ליחסים הבין אישיים. והכתבה הקטנה הזו 'נפלה לי' בסמיכות לחוויה שהייתי שותף שמיעה […]
בשמלה אדומה
הסיפור הבא מעברי הרחוק צף ועלה בי ושיתפתי בו חברים באחד מערבי שישי. "תעלה זאת על הכתב," הם הפצירו בי, "יש מה להפיק מהסיפור." כנער, לא צלחה דרכי עם בנות המין השני. הייתי כחוש אז ונמוך קומה וזה היקשה עלי מאד בהתמודדות בהשוואה לחסונים שבכיתה ובוודאי מול נאי-המראה שביניהם. וכדי לפצות, פיתחתי כנראה יכולות אחרות כמו […]
ללכת אחר הלב
עוֹמרי נושק בימים אלו את שנתו הארבעים. הוא שמע או קרא חלק מהסיפורים שאני מעלה ויום אחד הוא ניגש אלי ואמר: "את מירב סיפוריך אתה מספר מזווית ראיה של הורה, בוא תחווה את זווית הראיה של בחור צעיר על הוריו." בעודנו לוגמים יחד קפה בקפטריה של מקום עבודתו, הוא סיפר לי את סיפורו המעניין הבא: לפני […]
יום האשה
זה לא מכבר צוין יום האישה הבינלאומי. הזדמנות נהדרת להעלות מהאוב את החוויה האישית הבאה אותה העליתי על הכתב כמעט לפני חמש שנים ושלחתי אז לרשימת התפוצה שהייתה אז קטנה והבלוג טרם נולד. זהו סיפור אמיתי מחיי, שנוי אומנם במחלוקת, אבל יש בו הרבה חומר למחשבה וחשבתי שמן הראוי להנחילו אל הכלל. נשים יאהבוהו ביום […]
לדלג על דור
באחד מהימים אני נוהג ברכבי ומקשיב לשיחה ברדיו, בתכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט. ואחד מהמאזינים שולח אליה קושיה על רצונו להעביר את כספו לאחר מותו לנכדיו בגלל קשריו הלא טובים עם ילדיו. ובעודה מתלבטת בתשובתה ומאזינים שולחים לה תגובות, צפה ועלתה בי אנקדוטה מעניינת וחביבה מעברי, שמלמדת אולי גם על מחשבותיי בנושא. הסכיתו ושמעו: גדלנו, […]
הרצון להיות נאהבים
את שוש פגשתי במכון קוסמטי. צצה לי בעיה בכף רגלי ונשלחתי למכון לכמה טיפולים. "תבקש את שוֹש" אמרו לי. וקיבלתי את שוֹש – נעימת מראה וחייכנית, צעירה מששים ומשהו שנותיה. הייתי מגיע לטיפולים מצויד בספר, נשק נהדר כנגד המתנה בתורים, ושוש, בסקרנות של נערה, הייתה מתעניינת בכל ספר ומבקשת שאקריא לה קטעים בעודה מטפלת בי. כך […]
להתחיל מבראשית
הרבה נאמר ונכתב על העקבות שאנחנו כישראלים משאירים במסעותינו בחו"ל. הנה חוויה אישית קטנה שממחישה שאולי זה יכול להיות גם אחרת, ומתאימה גם לתחילתה של שנה חדשה: למריה וֶנטרוֹנֶה התוודענו בעיירה קטנה בחבל קיאנטי שבטוסקנה. חברים טובים הציעו לנו לצאת יחדיו לחופשה בטוסקנה, והם כבר אפילו איתרו מלון בוטיק קטן ומקסים – וילה בֶּלפּוֹג'יוֹ – […]
מנהלים שמשאירים חותם
אני מאמין גדול בניהול בגובה העיניים, בניהול אנושי, ערכי ומעורר השראה. לצערי, איני יכול לומר שאכן תמיד אלה סוג המנהלים העומדים בראש ארגונים מצליחים, ובכלל, שניהול אנושי הוא אכן ערובה להצלחה. אבל… אני אמשיך ואאמין במנהיגות מעצימה ומעוררת השראה באנשים, כּערך… למרות הכל. בהקשר הזה, הקשיבו לחוויה האישית הקטנה הזו: יום אחד אני נתקל בעיתונות הכלכלית […]
לקשור קשרים ולתת שירות
'לקשור קשרים' היא תכונה חשובה מאד לא רק בעולם העסקים אלא בכלל בחיים, למרות שלעיתים יש לה הקשר שלילי במובנים של פרוטקציה או עשיית אֵיפָה ואֵיפָה. בבתי הספר למינהל עסקים בארה"ב, למשל, הביאו את ה Networking בין הבוגרים לכלל אמנות. והנה התגלגלה לידי הרצאה קצרה ומעניינת של טום ווד מ Mastery TV בארה"ב, שנותן זווית […]
דרכים לבטא אהבה
במהלך חיי, משיחות שאני מקיים עם אנשים לא מעטים, אני חווה ביקורות ותלונות אינסופיות של בני נוער ואפילו אנשים בוגרים על הוריהם. על דרך ההתנהגות של ההורים, על כמות החום שהם מעניקים, על הקור וחוסר המגע, על נדנוד היתר ועל 'הפולניות', על ההתערבות ואולי חוסר ההתערבות ועל מה בעצם לא? ואנשים סוחבים זאת שנים, וזה […]
אג'יטה – לאהוב את מה שיש
אָגִ'יטָה הייתה המדריכה המקומית שלנו ליום אחד בקוצ'ין שבהודו. לא במקרה קבלנו את אג'יטה. היינו קבוצה קטנה של ארבעה בטיול פרטי קצר במדינת קֶארֶאלָה (אחת ממדינות דרום הודו), ובקשנו מראש אשה כמדריכה. אנחנו תמיד נוהגים כך גם אם זה לא תמיד מתאפשר. הגענו כבר מזמן למסקנה שהגייתן של נשים באנגלית כשפה שנייה ברורה יותר ובכלל הן […]
הביאו נועם הליכות לנהיגה
חשבתי שנהיגה בארץ אינה תרבותית, עד שכמה ימי נהיגה באופנוע קטן בדרום הודו (רק לפני שבוע) שינו לי מעט את זווית הראיה. יחד עם זאת, ההתבוננות בנהיגה המוטרפת שבהודו ובכמות הצפירות הבלתי הגיונית שכאן, העלתה בי את ההרהור המחודש – הניתן לשנות הרגלי נהיגה? אבל ראשית אשתף אתכם בשתי תובנות קטנות בהקשר הזה. בתובנה הראשונה נתקלתי בספר […]
אמא של מיכל
את מיכל פגשתי בכנס מקצועי במלון לשפת ימה של הרצליה. באחת ההפסקות, בעודנו לוגמים קפה ומביטים על החוף שטוף השמש החורפית, גלגלנו שיחת היכרות קצרה. מיכל בת ארבעים וקצת, נעימת מראה ובהירת ביטוי, היא מעצבת פנים במקצועה, נשואה באושר ואַם לשלושה בנים ולבת זקונים בת שש. השיחה גלשה לה לענייני אי-הבנות בין הורים לילדים ואז […]
חוכמה ללא מילים – רסיסים מהודו
בּתאל ובעלה אלון, שני ארכיטקטים צעירים, גרים עתה בהודו. הם יצאו לדרום הודו, לעיר בשם Auroville במדינת טָאמִיל נָאדוּ, והם אחראים שם על התכנון האורבאני של העיר. אלון שלח אלי משם את חוויתו האישית הבאה: "אנחנו גרים בבית מרווח ונעים בפאתי יער, ביתה של אשה אירופאית שנמצאת כבר שנים בהודו, ואשר איפשרה לנו לגור אתה ומיטיבה אתנו […]
תרבות של סליחה בכדורגל
כמו רבים, גם אני חובב ספורט משוגע. בעיקר כדורגל, אבל לא רק. זה אומר כמה דברים: שרעייתי ואני איננו רבים על העיתון של הבקר, כי אני מיד מפליג לנבכי מדור הספורט שמבחינתה הוא לגמרי מיותר; שאירועי ספורט עולמיים משמעותיים כמו: אולימפיאדה, מונדיאל, או גביעי אירופה משביתים כל שמחה אחרת, ללא עוררין, ובכלל שצפייה בספורט בטלוויזיה זו […]
היו פתוחים להזדמנויות – סיפורה של אניטה
עם אניטה חַלַקתי באקראי שולחן בארוחת הבקר במלון בגואטמלה-סיטי. שעה לאחר מכן היינו גם על אותו הרכב בסיור מאורגן להכרת העיר. אניטה, פורטוריקנית בשנות החמישים שלה, היא דוקטור לפסיכולוגיה (הגיעה לכאן לכנס בינלאומי), ועוסקת במחקר באוניברסיטה של ארצה. היא הייתה שותפה דומיננטית בשיחות הקבוצה אבל איכשהו, כשהשיחה ברכב נסבה לשיחה על מפגשים אקראיים וצירופי מקרים, […]
מריסקה
את מַריסְקַה פגשתי בגואטמלה. טיילתי שם עם חבר מקומי ובאנטיגוּאַה, בירתה העתיקה, הצטרפנו לטיול מאורגן של יומיים ומַריסְקַה היא זו שישבה לצידי במיני-ואן. הצצתי בה. היא נראתה כבת שלושים, נעימת מראה, עורה שחום מעט, חזות לטינית. ואכן, למרות צליל שמה המזרח- אירופאי, התברר שהיא מאחד האיים הקריביים. וגלגלנו שיחת היכרות. היא אכן בת 33, גרושה […]
מתנת חתונה
מי מאתנו לא חווה את הדילמה הקבועה: מהו סכום ההמחאה שרושמים לחתונה, או לברית או לבר-מצווה? בכמה נמדד ההבדל בין דוד קרוב, לדודה רחוקה, או מכר או חבר? והרי לא נעים לשאול אחרים מה הם עושים… הקשיבו לסיפור האמיתי הזה שקרה לנו: באמצע שנות התשעים חזרנו ארצה לאחר שהייה של מספר שנים בארה"ב. בטרם הספקנו […]
כלכלה בסין
הנה עוד 2 'שאריות' מחוויות סין. למי שלא זוכר שהיתי לאחרונה כשנה בסין והעליתי מידי פעם חוויות על הכתב שקראתי להם "רסיסים מסין". אז הנה עוד שני 'רסיסים' שצברתי, שכנראה לא תקראו עליהם במדורי הכלכלה בעיתונים: 1. בתחום ההוצאות – בסין משתמשים במונח "שוּק" שלא כמו בארץ. בארץ המונח שוק נתפס בדרך כלל כמקום […]
